לאכול בזמן

ישנם ילדים שכאשר הם קטנים הם כל כך חמודים שממש יש לנו חשק 'לאכול ולטרוף אותם' אך כשהם גדלים אנו מצטערים למה לא עשינו את זה...

עזרה לפיתוח 'שמור עיניך'

לארגון "שמור עיניך" עיניך דרושה עזרה מקצועית. בימים אלו אנו עושים מאמצים להמשיך ולשדרג את המערכת שלנו, ולצורך כך מחפשים עזרה מקצועית במספר תחומים.

אנא צרו איתנו קשר אם יש לכם אפשרות לעזור בתחומים הבאים:
- ניהול קמפיין פרסום
- גיוס משאבים
- ניהול פרוייקט פתוח תוכנה
- הפקות ווידאו
- עיצוב גרפי
- מתרגמים
- בוחני אתר וכלים

נשמח לשמוע מכם באימייל: help@gye.org.il

כניעה מול הנחש

עם ישראל מתלוננים במדבר על ה"לחם הקלוקל" הם מתלוננים על המים המשונים בדמותו של הסלע, אינם מכירים טובה לקב"ה שמוליך שמגן עליהם בענני כבוד, מפרנס אותם בלי שיטרחו, מכבס את בגדיהם ע"י העננים, “שמלתך לא בלתה ורגליך לא בצקה" ועוד טובות רבות.

הקב"ה שולח את הנחשים השרפים, אלו נחשים שאין להם תרופה. הם נושכים והורגים בעם ישראל. העונש הוא מידה כנגד מידה, יבא מי שמרגיש בכל סוגי האוכל טעם עפר ויפרע ממי שמרגישים בסוג אוכל אחד (המן) את כל הטעמים. זה עונש על כפיות טובה נוראה של עם ישראל.

ומה התרופה?

משה מצווה לעשות נחש נחושת "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי"  חז"ל אומרים: "וכי נחש ממית או נחש מחיה?! אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקין". 

"כניעה" מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, אבל למה להסתכל על הנחש? אם רוצים משהו כדי להרים את הראש כלפי מעלה ולהכנע, אפשר לחפש אובייקטים טובים יותר, אולי לשים ספר תורה גבוה גבוה שכולם יראו אותו.

כאן טמון סוד הכניעה. הכניעה גם מול הנחש! הנחש הוא סמל התאווה, זוהמת הנחש היא מקור תאוות עריות מאז ומעולם. התרופה היא להיכנע לקב"ה מול התאווה. לדעת שגם היא מהקב"ה, למסור גם אותה אליו. במסירת התאווה אליו נמצאת התרופה!

גם לרוע ולתאווה יש מטרה, הקב"ה לא מביא לנו אותם כדי שנכשל, המטרה היא בכדי שנכנע אליו ונדע שהכול ממנו.כל זמן שלא נכניע את עצמנו, נהיה מלאים בטינות ובכעסים על הכל. האוכל, השתיה, הפרנסה וכו' גם על הדברים הטובים.

ברגע שנכנע, נלמד להודות על מה שטוב, ונבין שגם הדברים שנראים רעים אינם כך בעצם, הם תלויים רק בהסתכלות שלנו.

בבושקה

מכירים את הבבושקה? לא, לא הסבתא. הבובה. מין בובה רוסית עשויה עץ, שכשפותחים אותה מוצאים בתוכה בובה פנימית קטנה יותר, שפותחים גם אותה ומוצאים בתוכה בובה פנימית קטנה עוד יותר, ובתוכה עוד בובה... עד הבובה הקטנטנה, הגרעינית, שכבר לא מתחלקת לשניים.

אז, לאחרונה, אני מגלה שגם אני קצת כמו הבבושקה הזו...

הגעתי ל"שמור עיניך" כדי לפתור את בעיית התאווה, אבל אחר כך גיליתי שהיא רק הבעייה (ה"בובה") הראשונה בסדרה, ומאחוריה מסתתרות בעיות ("בובות") רבות נוספות: טינה, חוסר קבלה, בריחה מאחריות רגשית ומעשית ועוד ועוד. בכל פעם שאני "פותח" בעייה נוספת ומטפל בה, אני מגלה תחתיה בעייה נוספת, פנימית ושורשית יותר. בכל פעם, אני מבין ומרגיש שאני קטן יותר וחסר ישע, אבל גם כנה ואמיתי יותר וקרוב יותר לשלמות.

בסופו של דבר, מבעד לכל הבעיות, אני אמור לפגוש את שורש הבעיות כולן (את "הבובה הקטנטנה") – גישה שלילית לחיים, שמרחיקה אותי מאלוקים ומאחרים.

הדבר המדהים הוא, שכאשר הגעתי לכאן, הייתי עם בעייה אחת מלווה בתחושה חזקה שבשום פנים ואופן לא אמצא לה פתרון אמיתי, וכעת, לאחר למעלה משנה (נקייה, בחסד אלוקים), אני מבין שאני עם שורה ארוכה של בעיות, אך, לעומת זאת, עם "תחושה חזקה וחדשה של כוח וכיוון" (הספר הגדול עמ' 42), עם וודאות פנימית, שישנו פתרון אמיתי לכל הבעיות שבעולם (טוב, שלא נתנסה...).

***

הדברים ב"ספר הלבן" (עמ' 161) מתארים היטב את התחושה שלי לגבי "גילוי" בעייה חדשה בכל פעם (בתחילה קראתי אותם עוד לפני שפגשתי את הטינה, ואח"כ גיליתי כמה שזה נכון, וכנ"ל לגבי הפחד)ולגבי שורש הבעיות כולן:

"גיליתי לתדהמתי הרבה, שהתאווה לא הייתה הבעיה העיקרית שלי כלל. היא הייתה רק עוד סימפטום למחלה הרוחנית הבסיסית שלי - גישות חולניות. התאווה הייתה רק עוד ביטוי של
אותו כוח שלילי ענק בתוכי שהיה צריך להתפרץ בכל דרך שרק יכול היה.

מרגע שהתאווה התחילה להשתחרר, החלה הטינה לבוא במקומה. אחר כך פחד. אחר כך שיפוטיות. זה היה כמו ניסיון לעצור דליפה בסֶכֶר. אתה מנסה לסתום חור אחד, ופורצת דליפה במקום אחר, כי יש גוף מים עצום מאחורי הסכר, ובגלל הלחץ הוא יפרוץ במקום החלש ביותר. גוף המים הענק הזה שמתפרץ החוצה, הוא הצד השלילי ההרסני שבי.

המידה שבה אני יכול להתחבר אל הכוח החיובי (אלוקים) היא המידה שבה אני יכול להתנתק מהשלילי על כל צורותיו. תודה לא-ל, היום יש לי ברירה.

התועלת הנלווית לכך, שאני צריך לעבוד על הפגמים שלי כדי להיפטר מהאובססיה לתאווה היא, שסוף סוף אני יכול להתחבר לחיים. אבל אינני יכול להיות חופשי משום אובססיה כשאני שיכור מאובססיה אחרת. אינני יכול להשתחרר מתאווה בזמן שאני שיכור מטינה וכן הלאה".

רצון לקדושה

בתקופה של קושי צריך ביותר לחזק אצלו תשוקה ורצון וחיבור לתורה ולעבודה, כי רצינות של קדושה בעשה טוב דוחה הרבה מן החושך. וכבר אחז"ל שהעצה להינצל מן היצה"ר היא שיטמין עצמו בתורה. ולכן מומלץ שימצא לעצמו איזה ענין שיש לו חשק לזה ויפתח אצל עצמו תשוקה חזקה לזה, וזוהי הצלה גדולה בכל מצב שהוא.