האם התאווה היא בהכרח סימפטום?
חבר חדש שאל בפורום:
יש לי שאלה: האם התאווה היא בהכרח סימפטום של פגם אופי? יכול להיות שהתאווה נובעת מרצון להנאה ולא בהכרח ממשהו עמוק יותר?
החבר 'טהרני' מגיב:
התאווה, או ליתר דיוק (לפי המושגים שלנו כאן) המין, לא חייבים להיות סימפטום של פגם אופי. יכול להיות בהחלט שאדם מחפש מין כדי ליהנות (אם כי קשה לי לתאר שאם הוא מחפש דווקא מין אין כאן משהו עמוק יותר).
יחד עם זאת, חשוב מאוד להדגיש, שאדם שבאמת נהנה מהמין ואוהב את זה, לא אמור לסבול אחר כך...
כשאני עושה את הדבר שאני הכי אוהב, ואחר כך מבקש את נפשי למות, משהו מוזר מאוד קורה. הלא כן?
לכאן מגיעים אנשים שסובלים מהשימוש במין, אפילו בלי קשר לאיסור הדתי שבעניין (חפש לדוגמא את הניק "דורון", אדם חילוני שהשתתף כאן במשך תקופה ארוכה, בגלל הסבל שהמין גרם לו), ואז הם אכן מגלים שבאמצעות המין הם ניסו לפתור בעיות עמוקות. במשך תקופה המין היה פתרון נחמד, אבל אחר כך, לא רק שהוא לא שימש פתרון, אלא הפך לבעייה מורכבת וכואבת בפני עצמה.
ברשותך, אני מצטט מתוך "הספר הלבן" - ספר היסוד לתכנית 12 הצעדים להחלמה מתאווה (עמ' 37):
"בשלבים מתקדמים, ההרגל של ההתמכרות למין הופך למנגנון ההתמודדות העיקרי שלנו ולמקור התענוג היחיד בחיינו. אחר כך הוא כבר לא עוזר לנו להתמודד ומתחיל ליצור בעיות חדשות שצריך להתמודד איתן. במעגל הקסמים הזה, מה שהיה בעבר התרופה הופך למחלה; מה ששימש קודם כתרופה הופך לרעל; הפתרון הופך לבעיה".
אם זה המצב שלך (או של כל אחד אחר), נשמח מאוד לעזור. אלוקים סלל בעבורנו דרך רוחנית שעובדת, שחלק בלתי נפרד ממנה הוא עזרה לאחרים.
החבר החדש שואל שוב:
אבל איך אוכל לגלות את פגמי האופי שלי? אני מזהה בי הרבה פגמים אך לא מצליח לראות איך הם מובילים אותי למצוא פורקן בתאווה.
ועוד דבר: יכול להיות שאני פשוט צמא לקשר אמיתי? זה עצוב שאני שואל את זה, אבל אני לא יודע. רצון לקשר אמיתי יכול להוביל לשימוש? יש דבר כזה? זה נקרא פגם אופי?
החבר 'סוד הכניעה' כותב:
ראשית כל, אצטרף לדברים של 'טהרני'. מין הוא לא בריחה, כמו שהצורך באוכל הוא לא בריחה ולא פגם אופי. אלוקים ברא אותנו עם צרכים ודחפים, והשאלה היא רק האם אנחנו משתמשים בהם בצורה בריאה או לא.
אדם שלא מצליח להפסיק לאכול גם כאשר הוא שבע - אזי ברור שהוא לא משתמש בו להשקטת הרעב, אלא הוא לקח צורך בריא והוא משתמש בו למטרה אחרת לחלוטין. כמעט כל התמכרות היא למעשה שימוש לרעה בחומר נייטרלי או חיובי.
ניקח כדוגמא את ההתמכרות המושמצת מכל - התמכרות לסמים. אלוקים יצר את הסמים למגוון רחב של שימושים מועילים, לדוגמא אנשים שעוברים טיפולים רפואיים קשים צורכים סמים על בסיס יומיומי כחלק ממערך הטיפול שלהם. לעומת זאת כאשר אדם משתמש בסמים בלי פרופורציה ובלי צורך אמיתי וגם במקרה שהוא מעמיד את בריאותו וחייו בסכנה - זהו שימוש לרעה.
כך גם במקרה שלנו, בו אלוקים נתן לנו את המין כדרך לחיבור וקירוב בין אנשים וכן כמובן אמצעי להמשך קיום העולם. אבל אם אני משתמש בו בצורה שהיא פוגעת בי (או בסובבים אותי) זהו שימוש לרעה. אף אחד לא יכול לומר האם אני משתמש במין לרעה או לטובה, והיחיד שיכול לענות על השאלה הזאת הוא אני בעצמי. בדיוק כפי שאף אחד לא יכול לומר לאדם אחר האם הוא אוכל בגלל שהוא רעב או כי כעת הוא מפעיל מנגון הרס עצמי. האדם הפועל הוא היחיד היכול לענות על השאלות האלו.
אם אני כנה עם עצמי - בדרך כלל לא קשה לענות על השאלה הזאת. כמובן שלא תמיד אני יודע למה אני מפעיל את מנגון ההרס העצמי הזה, ומהם בדיוק הסיבות שבגללם אני מעדיף לפנות אל התאווה מאשר להמשיך לחיות את החיים בלעדיה, ובשביל זה יש צורך בפעולות נוספות כמו השתתפות בקבוצות, קבלת ספונסר (מאמן אישי) ובעיקר העבודה על הצעדים שהם דרך פשוטה להבין את עצמי, לגלות את פגמי האופי, ולעשות מה שצריך כדי להתמודד עימהם.
החבר 'טהרני' כותב מוסיף:
ראשית, חלק בלתי נפרד מתכנית ההחלמה שמוצעת פה, הוא לעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" בעלמא, וכל שכן מהכלא המתוחכם של התאווה. אני יכול לומר על עצמי, שלאחר תקופה של עבודה בשיתוף פעולה עם אחרים, אני בהחלט רואה כיצד פגמי האופי שלי מובילים היישר לזרועותיה המושטות של התאווה (ויחד עם זאת, בחסד אלוקים הגדול והאוהב, אני נקי 503 ימים - מספר לא הגיוני בשבילי החל מגיל 12, לפני כשני עשורים). כל השנים, כשהייתי עם עצמי, ואפילו כשהייתי בטיפול, לא הצלחתי לראות זאת בצורה כה מוחשית.
שנית, אתבטא קצת בצורה חדה: אם אתה מחפש קשר אמיתי, אז למה אתה מאונן? איך זה מקדם אותך לכיוון של קשר אמיתי? ואם תאמר, שאתה עושה זאת בגלל שהינך מאוכזב בגלל שטרם מצאת קשר אמיתי - האם נראה לך הגיוני "לפצות" על כך באוננות?
הרי אם אפנה אפילו לסתם איזה קבצן הומלס ברחוב ואגיד לו: "שמע, אני מרגיש רע, אז החלטתי לאונן..." מה נראה לך שתהיה תגובתו? האם זה ייראה לו הגיוני? נראה לי שהוא יסתכל עלי כאילו יצאתי מדעתי...
אז רצון לקשר אמיתי הוא לא פגם אופי. אבל הרצון לברוח למשהו כשהעניינים לא מסתדרים כמו שאני רוצה - הוא בהחלט פגם אופי רציני. לפחות אצלי.
לדיון המלא בפורום לחץ כאן
