רב ונהג מונית

ב ידוע נפטר והגיע לגן עדן. להפתעתו ראה נהג מונית יושב במקום מכובד משלו. - 'אני לא מבין זאת', פנה אל אחד המלאכים, 'את כל חיי הקדשתי לקהילתי ולעבודת הבורא, ונהג המונית מקבל מקום מכובד יותר?!' - 'אנו מתגמלים לפי תוצאות', ענה המלאך, 'האם בכל פעם שנשאת דרשה כולם הקשיבו לך?' - 'היו מקרים שמישהו בקהל נרדם', הודה הרב. - 'אצל נהג המונית הזה לא רק שהנוסעים לא נרדמו', מספר המלאך בהתרגשות, 'אלא הם גם קראו תהלים במשך כל הנסיעה וקיבלו על עצמם החלטות טובות ונדרים!'...

לשמור על הבסיס

אני רוצה להמשיך ליהנות מהחיים שמצאתי בהחלמה. היום, אנקוט צעדים כדי לשמור על הבסיס שלי.

חוות הדעת של המטפל

שעת לילה מאוחרת. אני מקבל מייל מאדם מסוים ששואל: "לילה טוב, אשמח להבין לאיזו תכנית אתם מתכוונים, שכל הכותבים [בפורום] שותפים לה". שמו המלא ומספר הטלפון מופיעים בהודעה ואני מתקשר.

"שלום, מדבר פלוני" אני פותח בשיחה. אני מבין שהוא בעצם לא יודע מי אני, ומזכיר את המייל ששלח לי לפני מספר דקות, ואז הוא מזהה (את הכינוי שלי).

הוא מתעניין בפרוטרוט בפרטי התכנית. אנחנו מנהלים שיחה ארוכה, שבסופה הוא מספר שהוא מטפל באנשים שמתמודדים עם התאווה, אבל לא ברמות של התמכרות. 

זה גורם לי לשאול, האם הוא עצמו סובל מהעניין (לא חסרים מטפלים שגם סובלים בעצמם). הוא משיב שלא. הוא רק התקשר כדי לשמוע על התכנית.

הוא מאוד התפעל מדברים רבים בתכנית לאורך השיחה, ולקראת סופה הוא ציין שלמד הרבה דברים חדשים. גם אני קיבלתי כמה דברים מהשיחה הזו, והרי שניים מהם לפניכם.

***

אותו מטפל הדגיש בפניי את הייחודיות של השיטה שלנו. בדרך כלל מקובל לצעוק ולמחות באלה שנופלים בתאווה, שיתאמצו יותר וכדו'. אבל אצלנו מ-ק-ש-י-ב-י-ם. קודם כל, שומעים מה עובר עליך, מבינים מאיפה אתה מגיע. אותו מטפל גם טען, שהרבה בעיות חינוכיות בימינו היו יכולות להיפתר טוב יותר, אם היינו מפסיקים לצעוק ומתחילים להקשיב.

[הדבר מזכיר לי מקרה שכתבתי עליו לפני כמה חודשים:

" עברתי לאחרונה ברחובה של עיר, ושם חלקו לי פלייר על סכנות האינטרנט. דיברתי עם המחלקים, ואמרתי להם שאני מכיר אישית אנשים רבים שאין אינטרנט בביתם ובכל זאת נופלים. הם השיבו לי שאני צודק אבל מה לעשות, הם מחויבים למחות! אמרתי להם שגם אני אחד שנפל בתאווה אך מצא דרך החוצה, ויש באפשרותי לעזור לאחרים. הם אמרו לי שאת זה אין בכוחם לעשות. סיכמתי את הדיון בינינו: "אז מצוין! אתם תפקידכם למחות, ואני תפקידי לעזור".

הם נתנו לי את מספר הטלפון של הרב שלהם, מראשי המארגנים של הפליירים הנ"ל. שוחחתי איתו בכנות. סיפרתי לו על עצמי ועל התוכנית, בלי לנפנף ב"דגלים אדומים" שאין לו כרגע כלים להבין. הוא מאוד התרשם. כנראה, בתור אחד שנמצא עמוק בתוך סיפורי הנופלים למיניהם, הוא באמת מבין שנדיר למצוא משהו שבאמת יכול לעצור את זה. סיימנו את השיחה בכך שנתתי לו את מספר הטלפון שלי, והוא אמר שיפנה אליי מקרים כאלה שמגיעים אליו ובירך אותי ברשימה ארוכה של ברכות". יש כאלה שתפקידם לצעוק, אבל אנחנו תפקידנו להקשיב (מקווה להפנים את זה)].

***

הוא אמר לי שאני יכול לומר לאשתי שהיא זכתה (לצערי, לא זוכר את הניסוח המדויק שלו). כל הסיפורים שהיא שומעת בגינה, ממש לא משקפים את המציאות האמיתית בחדרי חדרים... ישנם גברים רבים מאוד, שהם אנוכיים, לא רגישים ולא מתחשבים. "אבל גם אני אנוכי, לא רגיש, ולא מתחשב?" הקשיתי(כשאני חושב על כך שבעצם גם אני מאוד רגיש, אבל לא כל כך לסבלותיהם של אחרים... וכן, מאוד מתחשב בעצמי...). "כן", השיב המטפל, "אבל אצלם זו תכונה קבועה, אצלך זה זמני ועומד להשתנות עם השנים. אתה נמצא בתנועה מתמדת של התקדמות. מה שמעסיק אותך ואת חבריך ביום יום הוא התקדמות רוחנית. נדיר מאוד שאצל אנשים נשואים עם ילדים, שעברו את גיל ה-30, מתחוללים תהליכים כאלה. יש יותר מדי דברים לעשות בבית ובחוץ...". (הוא גם אמר, שייתכן שחלק מהתגובות המתנגדות לדבריי ולתכנית, בפורומים אחרים שאני משתתף בהם, נובעות מהקושי של המשתתפים לפגוש אדם, שזה מה שבאמת מעסיק אותו – חיים רוחניים).

***

התכנית עושה לנו טוב. אפילו טוב מאוד. אנשים מבחינים בכך היטב גם במבט מבחוץ (גם אנשים מ"החיים הרגילים" שלי מעידים בפניי על שינויים חיוביים ניכרים בהתנהגותי). הבה נעשה אותה בצורה הטובה ביותר (רק בלי פגם אופי של פרקפציוניזם). רק להיום!

התקלקלה לי הספירה

החודש מלאו לי 3 שנים מאז שהגעתי לכאן (חכו עם המחיאות כפיים לסוף).

אחרי ביקורו האחרון של הארווי (חבר שנקי כשלושים שנה) בארץ הבנתי שאני חייב להיות הרבה יותר כנה עם עצמי לגבי איך שאני פועל על תאווה ולגבי הפעולות שאני עושה או לא עושה בתכנית כדי להחלים.

סקרתי את השנה האחרונה שעברתי מאז הציון דרך האחרון שלי.
הבנתי שחלק מה"מעידות" שדיווחתי לעצמי ולספונסר שלי בעצם לא היו "מעידות" אלא נפילות. פשוט חייתי בהכחשה. היו דפוסי פעולות על התאווה שפשוט הרשיתי לעצמי. חשבתי שאני חי מסביב לבור, אך האמת היא שהיו פעמים שהחלקתי לתוך הבור מבלי לשים לב. בנוסף השירות שלקחתי כדי שיעזור לי להחזיק את הראש מעל למים לא ממש עזר לי בקטעים האלה, אלא אפילו מנע ממני לראות את האמת כפי שהיא.

התקשרתי לספונסר שלי וקיימתי איתו את השיחה הכנה ביותר שהייתה לי איתו אולי מעולם. שחזרתי איתו את הקשר שלנו בשנה האחרונה. היו מקרים שפשוט פחדתי להתקשר. היו מקרים שהתקשרתי ודיווחתי על "מעידה" במקום על נפילה. היו מקרים שהשתמשתי ב"היתרים" קודמים שהספונסר נתן לי לגבי מקרה מסוים והשלכתי את זה על כל המקרים האחרים. היו מקרים שבהם הרגשתי שהספונסר שלי לא יכול להבין אותי.

הספונסר שלי הרגיש שפשוט הפסקתי להיות ספונסי שלו. האמת היא שהפסקתי להיות ספונסי בכלל לא רק שלו. הבעיה לא הייתה בו, אלא בי!

התחייבתי קודם כל לעצמי ואח"כ לספונסר להתחיל לעבוד את התכנית ברצינות ולעבוד עם הספונסר שלי בשיא הכנות ובשיא הרצינות.

הספונסר לימד אותי שיש שני דברים שונים: 1. להיות כנה עם עצמי בנוגע לאיך שאני פועל על התאווה. 2. האם בעקבות זאת עלי לאפס את הספירה או לא.

בשנה האחרונה שני הדברים האלו התערבבו לי אחד עם השני.
בגלל השירות שלקחתי והספונסיים שלקחתי לא יכולתי להרשות לעצמי לאפס ואז זה גרם לי לחיות בהכחשה שהפעולות שלי על התאווה הן רק "מעידות" למרות שרובן היו ממש נפילות.

הספונסר הסביר לי שלא כתוב בשום מקום בספר הגדול שצריך לספור. הספירה היא לא חלק מתכנית ההחלמה. הספירה רק באה לעזור לי בהחלמה.

הבנתי שהספירה הייתה חשובה לי יותר מההחלמה עצמה והיא בעצם קלקלה לי את ההחלמה.

עכשיו היו לי שלוש אפשרויות: 1. להפסיק לספור. 2. לאפס. 3. להחליט להתחיל תקופת החלמה טובה ואיכותית יותר עם כנות מקסימלית וניצחון אמיתי הולך וגובר על התאווה.

החלטתי ללכת על האפשרות השלישית. החלטתי לבחון את "ההיתרים" שהרשיתי לעצמי בפעולות על התאווה ובהתייעצות עם הספונסר לאפס בפעם הבאה שאני אפעל בצורה כזו. החלטתי לקחת את הספירה כאמצעי לקידום ההחלמה שלי ולא לגדיעתה.
והחלטתי לעשות את השירות שאני עושה בשמור עיניך וב SA כמשרת ולא כמנהל, כך גם השירות יוכל לעזור לי בהחלמה ולא יעצור אותה.

מתפלל לעוד יום אחד של פיכחון אמיתי, כנות אישית בלי פשרות ונצחון הולך וגובר על התאווה.

רצון לקדושה

בתקופה של קושי צריך ביותר לחזק אצלו תשוקה ורצון וחיבור לתורה ולעבודה, כי רצינות של קדושה בעשה טוב דוחה הרבה מן החושך. וכבר אחז"ל שהעצה להינצל מן היצה"ר היא שיטמין עצמו בתורה. ולכן מומלץ שימצא לעצמו איזה ענין שיש לו חשק לזה ויפתח אצל עצמו תשוקה חזקה לזה, וזוהי הצלה גדולה בכל מצב שהוא.