האיש שצועק

ילד: 'אמא, אפשר להביא חמישה שקלים לאיש שצועק למטה'? אמא: 'מה הוא צועק'? ילד: 'גלידה בחמישה שקלים'...

אני מצטער

רק להיום: אקבל אחריות על עצמי ועל ההחלמה שלי. היום אכפר על דבר מסוים שעליו אני מצטער.

מקורות התכנית ואחוזי ההצלחה

השבוע פורסמה כתבה בעיתון מקור ראשון אודות תכנית 12 הצעדים. ראוי לציין כי הכתבה היתה מאוזנת, ודברי המתנגדים לתכנית הובאו באופן מכובד וראוי.

כתבתי תגובה לכתבה (נקווה שהיא תתפרסם בשבוע הבא...), ומכיון שהנושא כעת עלה על הפרק, חשבתי שמן הראוי לפרסם את התגובה גם כאן, ואולי יהיה מי שיקבל ממנה תועלת.

____

גילוי נאות: חיי ניצלו בזכות תכנית 12 הצעדים, וכך גם חיי אשתי וילדיי. באותו אופן ניתן לומר שבמעגלים הנוספים ישנם מרווחים רבים נוספים מהשתתפותי בתכנית, כולל המעסיק שלי, עמיתים לעבודה ואפילו חברים בבית הכנסת (שכעת מדברים עם אדם מפוכח ולא שיכור מין). אז די ברור שאני משוחד לטובה בנושא. 

האם זוהי בהכרח בעיה? תשפטו בעצמכם. בהנחה שאתם סובלים מהבעיה של התמכרות לתאווה, החיים שלכם עומדים להתפרק, וכעת אתם שוקלים להצטרף לתכנית הצעדים. האם הייתם מעדיפים לגבש דעה אודות התכנית בעקבות מידע מאדם שהשתתף בה וחייו ניצלו, או בעקבות מידע מאנשים שמכירים את התכנית במקרה הטוב מקריאת התכנים שלה, ובמקרה הרע ממידע שגוי או מוטעה בכוונה תחילה?

אבקש להתייחס לשני נושאים שעלו בכתבה: אחוזי ההצלחה ומקור התכנים בתכנית.

הגעתי ל'שמור עיניך' לפני מספר שנים, אחרי שניסיתי כל דרך להפסיק את ההתנהגות ההרסנית שלי. זה התחיל עוד לפני החתונה, אך מספר חודשים אחרי החתונה אשתי גילתה ממצאים מזעזעים במחשב שלי, ומאז במשך שש שנים חיינו את העליות והירידות של ההבטחות, הנסיונות להפסיק, הנפילות החוזרות, ובעיקר ההחמרה במצב. אם בתחילה זה היה פורנו - הסיום היה רחוק משם. למרות הבושה שבחשיפה, פנינו לרבנים וקיבלנו הדרכה צמודה אבל ללא הועיל. גם פניה לאיש מקצוע שמתמחה בתחום הספציפי הזה לא עזרה, וכך הגעתי אל התכנית כמוצא אחרון.

עבורי, הטענה לפיה לתכנית הצעדים ישנם אותם אחוזי הצלחה כמו לשיטות גמילה אחרות, היא כמו לומר לאדם החולה בסרטן שעבורו כימותרפיה לא הצליחה שאין לו מה לנסות טיפולים אחרים כי לכל הטיפולים יש אותם סיכויי הצלחה. גם אם הטענה הזאת נכונה, הרי שהשימוש בה מקומם. אני לא טוען שאין שיטות אחרות לגמילה, אלא שעבורי - ועבור כמעט כל מי שאני מכיר - הצעדים הם מוצא אחרון לאחר שכל שאר השיטות נכשלו. (במאמר המוסגר אציין כי אין עדיין מספיק נתונים מבוססים כדי לאשר או להפריך את הטענה בדבר אחוזי ההצלחה של שיטות לגמילה מהתמכרות למין ותאווה, אבל ככל הנראה, לפחות בהתמכרות הספציפית הזאת, האחוזים של הצעדים גבוהים לאין שיעור מאחוזי כל שיטה אחרת).

וכעת למקורות התכנית. שמעתי בשם הרב ד"ר אברהם טווערסקי (שאגב, משתתף בקבוצות הצעדים כבר למעלה מארבעים שנים, וכתב עליהם עשרות ספרים, כולל ספר שמסביר את מקורותיהם ביהדות: Self Improvement? I'm Jewish, 1995), שהוא עבר על כל הספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית הצעדים) ומצא לכל רעיון המופיע בו את המקור היהודי בספרי חסידות ומוסר, מלבד קטע אחד בודד (לפיו אל לאדם להתפלל עבור עצמו אלא רק במקרה שתהיה מכך תועלת לאחרים).

הרעיון הוא פשוט בתכלית: במקום לחפש האם יש "ניחוח" לא יהודי לספרות התכנית (התשובה חיובית), נעבור על הרעיונות עצמם של התכנית, ונבדוק אותם אחד לאחד באמצעות שאלה פשוטה: האם הם קודם כל רעיונות יהודיים או קודם כל רעיונות נוצריים? המשימה הזאת היא קלה כיון שמדובר בסך הכל בשתיים עשרה רעיונות, והמשימה למצוא כל אחד מהם במקורות היהדות (הרבה לפני המקורות הנוצריים שלהם) יכולה להתבצע גם ללא השקעת מאמץ רב.

כאשר נעבור בצורה זו על הצעדים, נצטרך להחליט האם הרעיונות הפשוטים של מסירת החיים לידי אלוקים (צעדים 1-3), עריכת חשבון נפש (צעדים 4 ו- 10), "עשה לך רב" (צעד 5), תפילה לאלוקים (צעדים 6, 7 ו-11), בקשת מחילה ממי שפגענו בו (צעדים 8 ו- 9), ועזרה לזולת (צעד 12) הם רעיונות יהודיים או נוצריים. אם הם רעיונות יהודיים - התכנית הינה קודם כל יהודית (שנכתבה על ידי נוצרים). אם הרעיונות הללו הם נוצריים - אזי מן הראוי שכולנו נפסיק לקיים אותם, גם מי שאינו משתתף בתכנית הצעדים.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

אולי זה גדול עליי?

חבר חדש כותב בפורום:

במשך שנים אני מכור לפורנוגרפיה ופעילות מינית עצמית. אני נשוי לאישה נפלאה ומבינה שיודעת על בעייתי.

לפני כשלוש שנים סיפרתי לה על הבעיה ובמשך שנתיים הצלחתי להמנע מצפייה בסרטים ותמונות. חשבתי שבזה התגברתי, אך לא ידעתי שאני מכור ועד כמה. המשכתי את האוננות עם סיפורים באינטרנט עד שחזרתי לתמונות ומשם לסרטים הדרך היתה קצרה.
שתפתי את אישתי באתר הזה שגיליתי אותו לפני כשבועיים והקריאה דחפה אותי לעשות צעד גדול ולהפסיק.

אני נקי זה חמישה ימים. וביום זה אני במצוקה גדולה. דיכאון השאיר אותי במיטה רוב היום. ואני חש סבל גופני ורוחני רב. מתחילים לעלות לי קולות מערערים על החלטתי - מחשבות אלו אומרות לי: זה גדול עליך, זה קיצוני, העיקר שתשתחרר מהפורנו אך לא מהאוננות וכו'...

חבר ותיק מגיב:

לא יודע אם התגובה הבאה היא מה שהיית מצפה לשמוע, אבל יש מצב שהקולות האלו שאתה מדבר עליהם הם דוקא הקול השפוי שבך.

אבל לפני שאני מסביר את עצמי, אני חייב לציין שמכיון שאני לא מכיר אותך - יתכן שאני טועה, והדברים הבאים נכתבים מתוך הנסיון האישי שלי בלבד. יתכן שאתה שונה, יתכן שאתה דומה אבל נמצא במצב שונה וכן הלאה. לכן, אם אתה רואה שהדברים שלי לא נכונים לגביך - זה בסדר גמור. לעומת זאת אם אתה מזדהה - יש סיכוי שאוכל לעזור לך.

הענין הוא שבמשך הרבה מאוד שנים קיבלתי על עצמי את ההחלטות האלו שאתה מציין, וכל פעם התכוונתי לזה בכל הרצינות, אבל תמיד זה נגמר באותו מצב של נפילה והתרסקות. זה לא שלא רציתי, לא שלא התכוונתי, לא שלא ניסיתי - ברור שכן. אלא שזה היה גדול ממני.

נניח שאני מנסה לפתור חידה מתמטית קשה, ובמשך אלף פעמים תמיד נכשל, ולא משנה מה הדרך שבה ניסיתי. האם זה לא אומר שיתכן שהחידה הזאת היא למעלה מהיכולות שלי במתמטיקה? קרוב לודאי שרוב האנשים השפויים היו מגיעים למסקנה הזאת גם אחרי מאה פעמים של נסיון לפתור את החידה, ובודאי שכל אדם שפוי היה מגיע למסקנה הזאת אחרי אלף פעמים. אבל כשמדובר על הנסיון שלי להפסיק ליפול, למרות שעברתי את אותו תהליך לפחות אלף פעמים, לא הבנתי את העובדה הפשוטה, והיא שזה גדול עליי ולא משנה כמה אנסה - תמיד אכשל.

אז מה, באתי לייאש אותך? ממש לא, ההיפך הוא הנכון. אם נחזור לחידה המתמטית, ההבנה שזה גדול עליי יכולה להביא אותי לצעד פשוט שבאמצעותו אוכל לפתור את החידה, וזה כמובן לפנות לאדם שיודע מתמטיקה יותר טוב ממני. בשפה שאותה אנחנו מדברים כאן בפורום, שני השלבים האלו נקראים "צעדים", כאשר הצעד הראשון אומר "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה" והצעד השני אומר "הגענו לאמונה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו". הצעד הראשון הוא השלב בו אנחנו מרימים ידיים, אבל לא כדי להתייאש אלא כדי להגיע אל הצעד הבא - לבקש עזרה מאחרים שהיו במצב שלנו והצליחו לצאת ממנו. אף אחד כאן לא עשה את זה לבד ואף אחד כאן לא עשה את זה בכוחו, אבל גילינו שאם אנחנו חסרי אונים - אנחנו יכולים לקבל כח מאלוקים ולעשות את זה ביחד.

הדרך חשובה

tk ,jbוגם חשבון הנפש אינו 'סביב המטרה', היכן אני אוחז, להיכן כבר הגעתי, אם אני רחוק מהמטרה או לא, אלא הוא 'סביב הדרך', האם עשיתי היום מה שמוטל עלי, ומה יש עלי לעשות מחר, מה הביא אותי היום להיכשל ומה אוכל לעשות כדי שלא אכשל מחר, ובמה עוד אוכל להשתפר.