הקבוצות החיות

חברים יקרים

הקבוצות החיות של שמור עיניך ממשיכות להתרחב, ואתם מוזמנים להצטרף.

בירושלים מתקיימות שלוש קבוצות בשבוע. ביום שלישי בין השעות 19:30 ל 21:00, וביום חמישי קבוצה אחת בין השעות 18:30 ל 19:30 וקבוצה שניה בין השעות 21:00 ל 22:00.

ברמת גן מתקיימת קבוצה ביום שני בין השעות 20:15 ל22:00.

לפרטים על מקום המפגש אתם מוזמנים ליצור קשר בקו החם: 1599-500-119

הדרכה

ההדרכה שאני זקוק לה כדי להפך לאדם חדש היא בהישג-יד. היום אתרחק עוד יותר מחיים בלי כיוון ואתקרב עוד יותר אל אלוקים.

המעשייה האישית שלי

נערים בגיל ההתבגרות סובלים בדרך כלל מראיית העולם מנקודת מבט צרה, בה הם מרכז העולם והכל סובב סביבם. לכן הם בטוחים שכולם מסתכלים עליהם ובוחנים אותם, תופעה הנקראת "קהל מדומה", ובכלל ניתן לראות את ההתנהגות שלהם כמרוכזת סביב עצמם מאוד. לוקח כמה שנים עד שהצעירים מתבגרים ומבינים שהם לא ממש ייחודיים, ושהעולם מממשיך להתקיים גם כשהם הולכים לישון...

אחת התופעות הקשורה לתקופה הזאת נקראת "מעשייה עצמית", שבה המתבגר מספר לעצמו מעשיה יפה, לפיה הוא ייחודי בעולם ואין אף אחד כמותו. המעשיה העצמית הזאת גורמת לו לפעול בשני מישורים מקבילים: מצד אחד הוא משוכנע שאף אחד לא עבר התמודדויות כמו שלו ואף אחד לא חווה רגשות כמו שהוא חווה (למשל נערה האומרת לאימא "את פשוט לא יודעת איך זה להיות מאוהבת"), ומצד שני הוא מרגיש שהוא כמעט כל יכול, כיון ששום דבר ממה שקרה לאחרים - לא יקרה לו. כך הוא יכול לעשות מעשים מסוכנים, ולהיות בטוח שכל האזהרות מהמבוגרים הם שטויות כי "לי זה לא יקרה".

אני אמנם לא נער בגיל ההתבגרות, אבל נראה לי שכל מכור יש לו מעשייה אישית פרטית משלו, שהוא נגמל ממנה גם כאשר הוא עבר את הגיל הזה מזמן.

הענין הוא שאם רוצים לרדת לשורש הדברים ולא רק לדבר על הנשים הלא צנועות או על האינטרנט שהביא לנו את התאווה ישירות לכף היד, צריך לדבר על מה שנמצא בבסיס של הכל, ושם ישנן פשוט גישות שגויות, שלא לומר חולות. לדבר על כמה קשה לוותר על התאווה זה אמנם דבר שצריך לעשות בשלב מסויים, אבל כדי להישאר נקי באמת צריך לעבור שינוי בחיים, והשינוי הזה כולל בעיקר את שינוי הגישות הבסיסיות האלו. בשפה של הספר הלבן (ספר הבסיס לשיטת הצעדים לגמילה מהתמכרות) זה נקרא "הבסיס הרוחני". לצורך הענין משתמשים במושג "רוחני" לתיאור הגישות הבעיתיות המונחות מתחת לפני השטח, שהן מה שגורם לנו להמשיך להשתמש בתאווה למרות הכאב שזה גורם לנו ולמרות המחיר שאנחנו משלמים על כך.

אני בקלות מספר לעצמי את כל הסיפורים שנער צעיר בגיל הטיפש-עשרה מספר לעצמו: אני מיוחד, אף אחד מעולם לא עבר מה שאני עובר, אם מישהו היה נמצא במצב שלי הוא בודאי היה מתנהג כמוני, לא יתפסו אותי, אשתי לא תעזוב אותי, וכן הלאה וכן הלאה את כל הסיפורים האלו שבסופו של דבר נותנים לי את התירוץ להמשיך להשתמש בתאווה. לכן, אחד הדברים שגרמו לי הלם כאשר הגעתי להחלמה היה לפגוש אנשים אחרים שהיו במצב שלי או אפילו גרוע ממני. הפגישה הזאת הוציאה לי את כל הרוח מהמפרשים, והם כאילו אמרו לי "הלו, תרגיע, אתה כמו כולנו". פתאום הסיפור שלי לא היה כל כך יוצא דופן, ופתאום גם הבנתי שהאשליה כאילו "לי זה לא יקרה" היא קשקוש גמור. ראיתי אנשים שהתגרשו, אנשים שנעצרו על ידי המשטרה וכן הלאה. המסר היה חזק ועוצמתי.

אז בשלב הזה כאשר אני רואה את הגישות השגויות שלי, אני יכול ללכת צעד אחד נוסף ולהעמיק עוד קצת כדי לנסות להבין איך בן אדם נורמלי שברוב תחומי החיים נחשב לאיש נורמטיבי לחלוטין, מסוגל לחיות בפנטזיה שכזאת ולא להבין שהמעשייה האישית היא פשוט לא ריאלית?

התשובה טמונה כמובן באותו מקום שבו טמונה התשובה לשאלה למה הנער המתבגר מאמין במעשייה האישית שלי, ובמילה אחת: אגוצנטריות, או בתרגום לעברית: אני המרכז. הנער המתבגר אמנם פחות מרוכז מעצמו מאשר ילדים בגילאים קטנים יותר, אבל הוא עדיין מסוגל לראות את כל העולם רק מנקודת המבט האישית שלו, ולכן רואה את העולם בצורה מעוותת, והמכור סובל מאותה בעיה בדיוק. לכן נקראת ההתמכרות "מחלת האגו", ולכן הספר הגדול שם דגש רב כל כך על הנקודה הזאת בדיוק: האגו שלנו.

ואם לסכם את הכל במילים של הספר הגדול אז "אנוכיות וראיית עצמי כמרכז, אלו הם לדעתנו שורשי הבעיה שלנו. מעל לכל אנחנו צריכים להיפטר מהאנוכיות הזו. אנחנו חייבים, אחרת הדבר יהרוג אותנו".

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

השקרן האוטומטי

בספר הגדול, בשעה שמתארים קווים לדמותו של האלכוהוליסט, נכתב:

"אבל בנוגע אליו הוא אנוכי וחסר יושר בצורה שאין להעלות על הדעת"

שמעתי היום מחבר שהספר הלבן הוא הדובדבן שבקצפת בנוגע להבנת נפש המכור לתאווה, אבל הספר הגדול הוא הבסיס להבנת ההתמכרות, ולכן כל אחד מאיתנו יוכל לקרוא אותו ולהזדהות, על אף שהדברים נכתבו כלפי אלכוהוליסטים. (*אשמח לתת לאותו חבר קרדיט, אבל איני זוכר מי הוא בדיוק...)

אם הייתם שואלים אותי, לפני שהגעתי לתוכנית, האם אני אדם ישר וכנה, התשובה שלי הייתה ברורה. אולם אם הייתי נשאל זאת אחרי תקופת היכרות עם התוכנית, כבר לא הייתי כ"כ נחרץ בענין. היום, התשובה שלי שוב ברורה, אבל בכיוון ההפוך.

ההתמודדות מול המין שליוותה אותי לאורך רוב חיי לימדה אותי להסתיר את הזהות שלי. להיות תמיד מוכן עם הסבר ותירוץ לעת הצורך. שאם מישהו ישאל מה אני עושה על המחשב תמיד תהיה לי תשובה מספקת. לא הייתי מתיישב לעשות את ענייני לפני שהייתי מכין תגובות לתרחישים אפשריים. לאט לאט, זה התחיל לזלוג גם לתחומי החיים האחרים שלי. הייתי מעגל פינות, מציג את הדבר כמו שאני רוצה ולא נצמד למה שבאמת היה. "עיגול לטובה". ואם הייתי צריך לומר דבר לא נעים הייתי מעדיף לרכך את מה שקרה באמת. זה נהיה כ"כ טבוע בי עד שנכנסתי למעין מצב "טייס אוטומטי". השקרים הקטנים האלו היו מגיעים בטבעיות ובקלות, כמעט לא חשבתי לפני שהוצאתי אותם מהפה. הם הפכו לחלק משגרת חיי. שקרן אוטומטי.

גם מול אשתי במקום בו חשבתי שאני הכי פתוח ואמיתי בעולם, השקרן האוטומטי שלי המשיך לעבוד. הייתי מייפה את המציאות כדי להתאים אותי למי שרציתי שאשתי תראה. הייתי מעגל פינות כדי שדברים ייראו יותר יפה או ישמעו פחות גרועים ממה שהם באמת. אבל לא קלטתי את זה, עד שהגעתי להחלמה.

בהתחלה לא שמתי לב לשקרים הקטנים האלו, אבל הדבר המפתיע הוא שגם אחרי שחשפתי את השקרן האוטומטי שלי, לא הצלחתי לבטל אותו כ"כ בקלות (וגם עכשיו הוא פעיל מדי פעם). לדוגמא - שיתפתי חבר באובססיה שיש לי למשחקי מחשב. אני מאוד מתבייש בה, ובד"כ אני אוהב לברוח לשם כשיש לי קושי. רציתי לפתוח מעגל איתו לפני שיעור שהיה לי. אני קולט את עצמי אומר לו את המשפט "בזמן האחרון, מדי פעם, קורה לי שאני משחק במחשב," ותוך כדי אני אומר לעצמי, וואלה, על מי אתה עובד? אתה משחק כבר שנתיים, מהרגע הראשון שקנית את המחשב הנייד שלך, וכמעט שאין שיעור שאתה לא משחק בו. ישר הייתי צריך לעצור, לומר לחבר שלי סליחה ולתקן את אשר אמרתי למציאות האמיתית. וזו רק דוגמא אחת שאפילו בשיתופים אני לא מצליח לומר את מה שהיה כמו שהיה, ולהיות כנה.

אני מבחינתי חייב את הכנות הזאת. לא אוכל להשאר נקי בלעדיה. חלק מהצעדים אף דורשים אותה במפורש. על מנת שאוכל לעמוד מול חבריי, מול אלוהים ומול עצמי, עלי להיות כנה עד הסוף. בלי פשרות, בלי עיגול פינות.

הלואי שאלוהים ייתן לי את הכח והנכונות, לכנות.

סתכלוות בתפילין

- ובבן יהוידע (שבת קי"ח) כתב דהנה ידוע שיש בתפילין של ראש שני שיני"ן... ואם האדם יסתכל בהם קודם הנחת תפילין יגיע לו הארה גדולה בזו, וזו ההארה שתגיע לו מן ההסתכלות הנזכר תהיה לו לעזר בענין היסח הדעת וכו'.