עוזר בחיפושים

- 'מה אתה עושה לפרנסה?' - 'עוזר לאח שלי'! - 'ומה עושה אחיך?' - 'מחפש עבודה'!

להחליף משקפיים

בהתמכרות פעילה, העולם ודאי נראה כמו מקום נורא ואיום. השימוש עזר לנו לסבול את העולם שראינו. כיום אנו מבינים שהמצב של העולם לא היה הבעיה. הרעיונות והגישות שלנו ביחס לעולם גרמו לכך שלא מצאנו מקום נוח בעולם הזה. הגישות והרעיונות שלנו הם המשקפיים שדרכם אנו רואים את חיינו. אם המשקפיים שלנו מטונפים או מכוסים אדים, החיים שלנו יראו מעורפלים. אם הגישות שלנו לא חדות וברורות, כל העולם נראה מעוות. 

לומר "טעיתי" בלי "אבל"

כל מי שנמצא בהחלמה תקופה קצרה מבין שהחלמה מהתמכרות עוסקת בעיקר בשינוי של דרך חיים, ומעט מאוד בכל מה שקשור באופן ישיר לתאווה עצמה. זאת הסיבה שבגללה מתוך 12 הצעדים, רק הצעד הראשון עוסק בהתמכרות, וכל שאר הצעדים עוסקים בשינוי גישה - לעבור מדרך חיים המבוססת על רצון עצמי, לדרך חיים רוחנית. כאשר השינוי הזה אכן מתרחש - ההחלמה מההתמכרות עצמה נעשית בדרך ממילא, בלי צורך להתעסק עם התאווה.

זאת הסיבה שבגללה כל כך הרבה מהשיתופים בקבוצות הם סביב פגמי אופי ואירועים שונים בחיים של המשתתפים, וכל כך מעט עוסקים בנפילות, מעידות וכן הלאה. קבוצות טובות מתאפיינות בכך שהחברים בהם משתפים על עשיית הצעדים ועל השינוי שהם חווים בחיים, וכך הם מעבירים את המסר לחברים חדשים ומעניקים תקוה לכך שיכול להיות אחרת.

כל ההקדמה הזאת נכתבה רק כדי להסביר לחבר החדש מה הקשר בין מה שאני הולך לכתוב כעת לענין שלשמו התכנסנו כאן. או במילים אחרות - למה בפורום למתמודדים עם התאווה מופיעים שיתופים של חברים על מה שקרה להם עם הבוס בעבודה או עם המוכר בקניון. אז כן, ההחלמה מהתמכרות לתאווה טמונה בדרך שבה אנחנו חיים את החיים שלנו ומתמודדים עם פגמי האופי שלנו.

בשבוע שעבר קיבלתי אימייל דחוף מהבוס שלי שהוא רוצה לפגוש אותי בהקדם. ברגע שקיבלתי את המייל, ידעתי מה הוא רוצה, כיון שמספר ימים קודם לכן, עשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות בעבודה, וכעת הגיע זמן התשלום על כך... ברגעים הראשונים נלחצתי מאוד, ואז נזכרתי שבעצם יש אלוקים שמנהל את הענינים, ואני צריך לראות רק לעשות את מה שבאפשרותי, ולהשאיר לו את התוצאה. חשבתי מעט על הדברים ואז התקשרתי לספונסר כדי להתכונן. ביחד עברנו על מה שהיה, והסכמתי שזאת הזדמנות לבצע את הצעד העשירי שמציע שכאשר אנחנו טועים - נודה בכך מיד.

נכנסתי לפגישה עם הבוס, וכצפוי הוא שפך עליי את זעמו. מה שלא היה צפוי הוא עוצמת הכעס שלו. נתתי לו לומר את כל הטענות שלו בלי להפריע לו, ואז הפתעתי אותו כשאמרתי בקצרה: "אתה צודק במאה אחוז. טעיתי במה שעשיתי. לא הייתי צריך לעשות את זה, וכמובן שלא אחזור על כך בעתיד". באותו רגע הוא היה נראה כמו בלון שהוציאו לו את האויר. בבירור הוא לא ציפה לתגובה כזאת, אלא לכך שאני אתווכח איתו עד כמה אני צודק, ואז תהיה לו הזדמנות להמשיך בהתקפה. 

כשסיימתי להודות בטעות, עמדה לי על הלשון המילה "אבל", שאחריה הייתי מסביר למה למרות שטעיתי, היו לי סיבות הגיוניות לעשות מה שעשיתי, אבל נשכתי את השפתיים ושתקתי. ידעתי מהנסיון שלומר "טעיתי אבל" זה כמו לומר "לא טעיתי". אז שתקתי, והבוס החליף דיסק. הוא קיבל את ההתנצלות שלי, ורק רצה להיות בטוח שאני מבין את ההשלכות ומסכים שהדבר לא יחזור על עצמו (מה שהיה ברור מאליו בשלב הזה של השיחה). ככה הפכה מלחמת העולם השלישית לועידת השלום האזורית, ויצאתי מהפגישה עם הרגשה טובה, ובלי הזדמנות לטינות, עצבים ופחדים.

אני רק מקווה שגם באירועים אחרים אצליח לומר "טעיתי" בלי "אבל", למשל בויכוחים עם אשתי...

משיכה ולא פרסומת

אחת מהמסורות השנויות ביותר במחלוקת היא המסורת האחת עשרה - 'מדיניות יחסי הציבור שלנו מבוססת על משיכה ולא על פרסומת' - ראיתי שאיש מדהים שלח את המסורת המופלאה הזו לעזאזל. רגע לפני ששלחתי אותו לקרוא על המסורות שנכתבו בדם וכל מיני משפטים צודקים שכאלה, עצרתי. שאלתי את עצמי וואלה, נזרום איתו. אולי מה שהוא כתוב נכון וצודק מדוע הם מציעים שלא לפרסם את דבר הפיתרון?

מליונים של מכורים מחלימים יש בקבוצות אנונימיות שונות ברחבי העולם, למה הם לא מפרסמים את עצמם בריש גלי? למה אין פרומואים לקבוצות תמיכה המוכיחות כיצד ניתן לחיות נכון יותר... היה לי רגע מואר בו ממש חשתי את ההבדל בין פרסומת למשיכה, אדם יקר מאוד לליבי שוב ביקר בגיהנום, המבט האטום שעל פניו לא הרתיע אותי מלנסות ולשכנע אותו שאין לו לאן ללכת, דמותו הקפואה נטשטשה לנגדי ומבעד לערפל דמעותי הבנתי, לא ניתן לשכנעו, אם הוא לא נמשך זה לא יקרה, אם הוא לא רוצה לעשות הכל, אם אינו מאמין שניתן להגיע לחופש בכל מאודו זה פשוט לא יקרה.

איני נח על זרי הדפנה, וכמי שנרתם לרעיון מרגע שהתוודעתי לפוטנציאל הגלום בגן העדן הוירטואלי הזה, כמי שנותן מזמנו לאתר הזה למעלה משמונה חודשים, כמי שזנח כמה פרויקטים משמעותיים ב SA לטובת שמור עינך וחברי הפורום, יש לי היכולת לכתוב כמה מילים נוקבות מנקודת מבט אחרת. 

איני פירסומאי, יש ברשותי סלוגנים דהויים שאני חוזר עליהם שוב ושוב ולפעמים זה נתפס, אבל את מהות הפירסום נראה לי שאני מבין, המטרה היא לשכנע, למכור איזשהו משהו למישהו, מסורת נפלאה זו אומרת, חבריה, אל תנסו לשכנע, לא מדובר כאן על קידום רעיונות, זו לא עבודה שעושים דרך מקלדת מהבית, לא תצליחו. זהו ניסיון עקר ונואל להיות אלוהים. אתם באמת חושבים שתצליחו לגרום לשינוי אצל מי שעבר את גבול העזרה האנושית? גם אם תצליחו הוא תמיד יתייחס למה שאמרתם כאל רעיון שמישהו 'מכר' לו. ובהזדמנות הראשונה הוא ישלח אתכם לעזאזל עם הרעיונות שלכם. 

אל תתנהלו בתוך ההחלמה עם מניעים חולים. זועקת המסורת הזו, הביזנס הזה הוא לא 'טלמרקטינג', חשבנו כמוכם. לא רק שנכשלנו בהבאת אחרים לבאר המים החיים שלנו, והרסנו להם הזדמנות מאוחרת יותר, במעשנו הנואש למען הזולת הרעלנו את מקור חיינו, זנחנו את עצמנו. שכחנו שאם אנו לא נחלים לא נוכל להעביר את המסר קדימה, לא זכרנו שהמסר שיעבור הלאה יהיה של מחלה ומוות. לצערנו התעוררנו אחרי שנלקחו מאיתנו טובי חברינו. אנחנו מציעים לכם ללמוד מהניסיון שלנו.

צר לי, זו מחלה שלא ניתן להחלים ממנה באמצעות המייל. כל מילה כתובה שלי נשלחת לשם, כהשתדלות בעלמא. לא אני הוא זה שיביא הנה את הסובלים ברבבותיהם. איני מתרשם מרשימת תפוצה של 3000 איש וגם של יותר, כשרק כמה עשרות רשומים פעילים... ולא, זו לא אשמתם של חבריSA  שנמצאים במגדל השן וחוששים להחלמתם בג'ונגל הנוראי של רשת האינטרנט, לימדו אותי שיש לי עבודה מורכבת מאין כמוה. להיות נקי. זהו. כל השאר שייך למי שברא את העולם וממשיך לנהל אותו. והכינוי שלו הוא לא אסירותודה.

משיכה היא פשוט לספר מה עובד לי, מי שירצה, 'משכתי' אותו מספיק על מנת להתחיל ולבצע, שיבוא הוא ויקח את הרעיון בעצמו, אל תמכרו כלום. היוצא מכך, שאת המסר שיש פיתרון כדאי ורצוי להפיץ, ובצורה נרחבת ככל האפשר, לכתוב בפורום ללא הרף, לספר את נפלאות הבורא תחת כל עץ רענן. למרות הפחד מהגילוי והחשיפה, אבל לפרסם? למכור הצלחה? את מה? שיש פיתרון עם אחוזי הצלחה נמוכים להחריד? פחות מעשרה אחוז? איזה משקיע היה שם את הכסף שלו על אתר עם כל כך הרבה רשומים וכל כך מעט חברים פעילים?

האמת, אני הייתי שם גם השקל האחרון שלי, כי לא היתה לי ברירה. אבל כשאני חושב כמו מי שחושב שעדיין יש לו אופציה אחרת, ברור לי שהוא לא יעשה מאומה מכל מה שמנוגד לאופיו, שימו לב כמה קראו את הפוסטים הכי נוגעים כאן, אמת, היו שזז ליבם ובאו, וכמה לא? זו תוכנית קשה גם למי 'שנמשך', למי שלא 'מכרו' לו רעיון או הצלחה, גם מי שראה במו עיניו ישועה אצל אחרים לעתים קרובות נעלם, כי הוא שונה, אצלו זה אחרת... וכיד הדמיון והמחלה.

לפני סיום ולסיכום, לא נגענו כלל בבעייתיות החמורה שיש בנוגע לאמת שבפירסום ולמפרסמים גופא, (מה נענה למי שיתהה איה המפרסם שצלל אל תהום הנשיה, שמא יכתב המציג הינו שחקן... זו האמת, לא?) ונכון הוא שאיננו צריכים להיות בלתי נראים, עלינו לספר שיש פיתרון. ואין ספק שהשמרנות של לא מעטים ב SA מונעת מפחדים ודיעות קדומות, אבל מכאן ועד לקנות זמן אויר בפריים טיים או מטרים רבועים על בסיס חודשי בשלטי החוצות מול נתיבי איילון הדרך ארוכה. 

עבור מליונים בעולם הדרך הטובה ביותר היא לספר -  מה שעבד להם, הכי טוב היה לעבוד את זה.

שנעבוד היום.

מבחן החרטה

הקב"ה "עוז וחדוה במקומו". ככל שמתקרבים אליו הולך וגדל האושר הפנימי של האדם, וככל שמתרחקים ממנו מתגבר השברון לב. וא"כ אם עבר אדם על איזה עבירה רח"ל וחושב בלבו על כל מאמרי חז"ל שנאמרו על עבירה זו ומגיע לידי חרטה, בזאת תבחן אם ממקום טהור יהלכון או להיפך. אם החרטה תחזק אותו מכאן ואילך מיד ותלהיט את לבו לעבודת ה', סימן הוא שממקום טהור יהלכון, שכיון שנתלהטה נפשו אות היא שהתקרב להקב"ה. אבל אם נשבר לבו מזה ונתרופפה עבודתו, ידע נאמנה שמיצה"ר באו כדי להרחיק אותו מהקב"ה, וימהר לבטל ולסלק מעצמו תחושת השפלות "ויבדיל בינו לבין החטא" [כלשון רש"י שמות ל"ב ל' ע"ש], וירומם וישמח את רוחו כאילו לא קרה דבר, ורק מאוחר יותר יטפל בחטאו.