חדש! סדנאות בשמור עיניך

החברים שלומי וחיים מארגנים סדנאות לחברי שמור עיניך. בימי חמישי, פעם בחודש. הסדנאות יתקיימו בירושלים בימי חמישי בשעות 18:00-20:00. הסדנה הראשונה תתקיים כבר ביום חמישי הקרוב, בנושא "כנות - שיתוף או דיווח", ותועבר על-ידי החבר נועם.

דמי השתתפות: 20 ש"ח בהרשמה מראש (עד יום שלישי), 25 ש"ח לאחר מכן.

הרשמה ופרטים אצל המזכירים בטלפון בקבוצות החיות והטלפוניות.

עקרונות לפני אישיות

אקשיב למצפון שלי ואעשה מה שנכון. אתמקד בעקרונות ולא באישיות של בני האדם.

מחסני חירום

לפני כמה שנים התרחשה לה מה שנקראה בסופו של דבר "מלחמת לבנון השנייה" המלחמה פרצה בסתם יום של חודש תמוז, לאחר חטיפת חיילים. תוך יום יומיים החל מערך גיוס מילואים וקרבות קשים עם לוחמי חיזבללה בכפרי דרום לבנון. 

אלא שאז החלו לזרום דיווחים קשים על מחסור חמור בציוד לחימה ובציוד אישי של החיילים, היו חיילים שרעבו לאוכל ממש, ונאלצו לאכול מה שמצאו בבתים בכפרי לבנון, אוכל שהשאירו המקומיים. קמה סערה גדולה ונשמעו קולות של לוחמים אשר סיפרו על קרבות גרילה קשים שנערכו בתת תנאים ובחוסר ארגון.

הציבור התוודע אז למושג "ימחי"ם" וביתר פירוט, "יחידת מחסני חירום" יחידה זו אחראית על תחזוקת המחסנים בהם מאוחסן הציוד לשעת חירום. התברר שהמחסנים היו כמעט ריקים... דבר שגרם לאנדרלמוסיה לא קטנה, ואף לאבדות במלחמה. בסיכומה של מלחמה היו יותר מ 200 הרוגים ה"י. מיד לאחר המלחמה מונה רמטכ"ל חדש שהדבר הראשון שעשה, היה למלאות את המחסנים.

נזכרתי בסיפור זה בשבת שעברה. הייתה לי שבת ממש "מאתגרת" בלשון עדינה. לאן שלא פניתי נתקלתי במשימות. הלחץ היה גדול, נדרשתי להוכיח שאר רוח וסבלנות. ניסיתי לתרגל את הכניעה בשלל צורותיה, ואכן למרות הקושי זה היה נראה די בשליטה. כך עבר לו יום שישי עם איפוק ורגיעה, עד שהגיעה לה שבת בצהריים. ראיתי באופק את הענן השחור מקדיר את השמיים, בקצה אפי הרגשתי כבר את משב רוח הסערה הקרבה ובאה. חושי נדרכו, ידעתי שאני חייב לשחזר את ההצלחות שהיו לי בשבועות האחרונים. הייתי בטוח שהנה אני צולח עוד גל אחד.

ואז זה הגיע. ברגע קטן של כעס לא שלטתי ברוחי והגבתי רע. בבת אחת חזרתי לאחורי ת"ק פרסה, התנהגתי בפרץ של כעס, והרגשתי גרוע. גרוע מדי. למרות שלא מדובר ח"ו בנפילה לתאווה. אבל הרגשתי בתוכי כיצד חומות מתחילות לקרוס. ומשום מקום צצה לה מחשבת התאווה. בתיאוריה אני יודע כבר שחוסר כניעה למצבי לחץ בחיים הוא המפתח לפתחי התאווה. הפעם גם הרגשתי את זה. משהו בתוך המחסנים שלי התרוקן.

הבנתי פתאום את חשיבותם הרבה של ה"ימחי"ם" שלי.

לכולנו יש מחסנים, ועלינו לדאוג שיהיו מלאים תמיד. כאשר אנו לומדים יותר ומפנימים את שעלינו לעשות בשעת חירום, כך יקל לנו להתמודד בשעות לחץ עם המצב. לא נוכל לצפות להתנהגות הולמת הרגע האמת אם לא נתכונן כראוי קודם. אם אנו מגיעים לקושי עם מלאי כוחות נפש מדולדל, הנפילה בא תבוא. היא תבוא ותמשוך אחריך את כל אישיותנו כמגדל קלפים. זה יתחיל אמנם בתגובה של כעס ללא קשר לתאווה, אבל מהר מאוד נמצא את עצמנו עומדים מול נחשולי תאווה. " המקרע בגדיו בחמתו... יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו - עבוד עבודה זרה, והולך ועובד".

הבנתי שבפעם הבאה זה יכול להיגמר בצורה אחרת ולא רק בכעס... והחלטתי להתגייס מיד כדי למלא את המחסנים בעוד הבנות ותובנות של מוסר תורה ו... כניעה בדרך 12 הצעדים. לקראת המלחמה הבאה שלצערי בא תבוא, אבל בע"ה אהיה מוכן אליה.

מעשה בפיל אדום

מעשה בשני יהודים שישבו במסעדה, כטוב ליבם ביין אמר האחד לשני "אני מוכן לתת לך מליון דולר במזומן אם רק תבטיח לי כי במשך כל יום המחר לא תחשוב אפילו פעם אחת על...פיל בצבע אדום". 

חברו הנדהם חייך חיוך רחב ועוד בטרם הספיק הראשון להתחרט תקע לידו כף והסכים לעסקה.

בתוך ליבו השתומם מטיפשותו הרבה של חברו, הכיצד לוקח הוא סיכון שכזה? הרי במשך כל 50 שנותיו מעולם לא חשב על "פיל בצבע אדום" מה פתאום שמחר הוא יתחיל לחשוב דווקא על זה?

שמח וטוב לב הלך מיודענו לביתו והכין סעודה כיד המלך לכל משפחתו, על חשבון העושר הגדול שהולך ליפול בחלקו למחרת היום. מדושן עונג ושבע נכנס לישון שנת ישרים.

למחרת בבקר אך פקח מיודענו את עיניו, והנה שוד ושבר, המחשבה הראשונה שעלתה במוחו הייתה לא פחות ולא יותר על....פיל בצבע אדום.

אסף הוא את אשתו וכל אוהביו ותינה בפניהם את צערו הרב "50 שנה אני חי בעולם ולא חשבתי על רעיון הזוי כמו פיל בצבע אדום, וכעת דווקא כאשר אני אמור לא לחשוב עליו ולהרוויח כסף, דווקא עכשיו נכנס הוא לראשי. אתמהה....

תשאלו אותי? זהו סוד הכניעה.

אנשים מספרים כיצד התאווה תפסה אותם, היא אחזה בהם בכוח, הדביקה אותם למקום, הם היו חסרי אונים, צעקו לה' התפללו, בכו, רקעו ברגליהם, עשו הכול כדי לגרש אותה אבל היא לא זזה. ככל שהם נלחמו לגרש אותה היא הופיע ביתר שאת.

אז מה עושים? "את החושך לא מגרשים במקלות" כך אומרת האמרה. עודף מוטיבציה גורמת לתגובה הפוכה. ככל שנפסיק כל הזמן לחשוב ולהילחם, כך נשתחרר יותר מהר מהאובססיה התאוותנית. זו התשובה לסתירה שעולה בראשנו מדי פעם. כיצד יתכן להפסיק עם המלחמה ולהשלים עם התאווה, וגם באותו זמן להיפרד ממנה. התשובה היא שככל שאנו מתכתשים עם התאווה אנו ממשיכים להתאהב במלחמה. אנחנו כמובן בוכים שאנו רוצים להיפרד ולא להילחם, ובפועל אנו שומרים על קשר. קשר גם אם הוא שלילי וכרוך במריבה תמידית, הוא עדיין קשר.

כמו שני שכנים המתקוטטים כל הזמן, הם שונאים אחד את השני, אבל ממשיכים לריב. כל עוד הם לא ייפרדו הקשר ההרסני יימשך.

הערכת המעשים

לא יזלזל כלל וכלל במעשים הטובים שעשה בענין הזה, אלא אדרבא יעודד את עצמו תמיד כמה חשוב כל הצלחה אישית וכל וויתור עבור הנושא הזה על אף המכשולות הרבים. וכעי"ז כתב גם הסטייפלר זצ"ל (קריינא דאיגרתא תחילת ח"א יב – טו) לגבי עוון הברית, שחז"ל הרבו להזהיר על ענין זה באזהרות חמורות כיון שרצו לעצור בעד החוטא שידע את חומר הענין, אבל צריך גם לידע גודל שבח הנזהר בזה, שאע"פ שנכשל כמה פעמים מ"מ אם לעומת זה הרבה פעמים מנצח ומתגבר על תאוותו אז באותו פעם הרי הוא ממשיך אור הקדושה על עצמו ועל העולמות באופן קדוש מאד מאד וכו' ואין לשער גודל רוממות קדושת זה האדם הכובש תאוותו בזמן תוקפו וכו'.