בדרך להרצאה

שוטר עוצר שיכור אחד בארבע לפנות בוקר.
“מה אתה עושה פה בשעה כזו?”, שואל השוטר.
“אני בדרך להרצאה”, משיב לו השיכור.
“הרצאה?”, שואל השוטר המופתע, “בשעה כזו?”
“כן, הרצאה של אישתי”, הוא משיב, “איפה הייתה… מה עשית…”

לחיות את העכשיו

מחשבות על כמה שזה היה רע - או יכול היה להיות - יכולות להרוס את תקוות ההחלמה שלנו. פנטזיות על כמה שזה היה נפלא - או יכול היה להיות - יכולות להסיח את דעתנו מפעולה בעולם המציאותי. זו הסיבה לכך שאנו מדברים על חיים ועל החלמה רק להיום.

חיים כפולים

חווית הסיפוק המיני הראשון שלי הפכה אותי לאדם אחר. לא ניתן להשוות בין מי שהייתי למה שהפכתי. בתוך שניות עברתי טרנספורמציה מוחלטת שיקח שנים עד שאבחין במתרחש ואוכל להתבונן ממרחק באובססיה, החוויה היתה כל כך חזקה שמהרגע הראשון לא היה לי סיכוי מולה, גם כשחשבתי שהסיכויים עימי ולטובתי, הקושי להתבונן במציאות נכון הגיע מהצורך הקיומי בתאווה, השיעבוד הכריח אותי לחיות חיים כפולים ומכופלים.

במאמר הזה אכתוב על חוסר התקווה שבחיים הכפולים, אתפלל לאבאל'ה אוהב שיהיו הדברים לתועלת.

כל עקרת בית מתחילה יודעת שהליכלוך בפינות קשה יותר להסרה, לא משנה פינה של מה, רצפה חלון או מגירה פנימית בארון, הנגישות מגבילה את התנועה, הנקיון מצריך מאמץ מוגבר, והנטיה היא לוותר, כי מי רואה.. 'זה לא שווה את זה'.. 'נשמור את האנרגיות למה שחשוב באמת'.. כמכור בעל צורך קריטי לעסוק 'בשלום בית' בנפשו פנימה למדתי את חשיבות הנקיון 'בפינות', הסיבה פשוטה, אין משהו שנותן יותר כח לתאווה, שדוחף לשם את הליכלוך, יותר מהחיים הכפולים. 

כמו אדם הנזקק לטיפול שורש ומבקש מרופאו לעשות לו סתימה רגילה.. רק כדי שהאוכל לא יתקע לו בשיניו, כל זמן שהוא לא ינקה לו את כל התעלות הכאב ימשך והלסת עלולה להתנפח בכל רגע נתון, אני יכול לעשות (כמעט) הכל נכון, ברגע שתשאר פינה חשוכה לא נקיה היא תרדוף אותי, זו מהות הצעד החמישי – להאיר כל פינה אפלה. 

ולא לא הכוונה היא לפינות מהעבר בלבד, אני כותב על פינות 'לא נקיות' היום. בהחלמה. על חיים כפולים בתוך התהליך וחמור מכך, בשם ההחלמה, על העמדת פנים מול הנפשות הקרובות, זה לא אומר שצריך ללכת עם שלטים על הגב או לרוץ ולספר לכל מכר על הסודות האפלים ביותר, ותודגש הייטב החובה להתייעץ עם בעל נסיון לפני חשיפה מול אדם קרוב, זה אומר שאני לא יכול ליהות יותר כמה אנשים. ועלי למצוא את הדרך (בהתייעצות) לעשות זאת ללא פגיעה בי או בקרובים אלי. (בהזדמנות אכתוב על אמירת שקר מפורש, העלמת האמת, העמדת פנים וסיפור כל 'כרטיס הביקור'..) 

ראיתי במהלך הזמן חברים מעמידים פנים גם בתוך הקבוצה, בעצמי עיגלתי פינות כחלק 'מפוזת המחלים שלי' איננו מושלמים, משהבנתי את הנחיצות פעלתי לקראת, הוכרחתי להיות בתוך תהליך, כל מי שלא פעל לקראת 'איחוד זהויות', לא נשאר נקי. זו עובדה. לא משנה כמה זמן הוא עשה שריר מול התאווה בסופו של דבר הליכלוך בפינות הכריע אותו, הוא שמר עוד ועוד כפילויות ללא אור, והפינות גדלו וטרפו אותו מחדש.

לצערי הגדול יש בפורום חברים עם נ'יקים כפולים. לעיתים משולשים, ויותר מכך. מעבר לפגיעה האנושה באוירה, לי באופן אישי (שמעתי זאת גם מאחרים) קשה יותר כעת לתת אמון בחברים חדשים, אני חשדן מטבעי, מורכב לי לתת אמון באנשים בכלל ובפרט מאחרי מקלדת, בסופו של יום אני נפתח, ממש מתערטל, ואז מתברר לי לתדהמתי שאני מטומטם, הקבלתי פני חבר מתחדש, מה הסיכויים שאקביל פני חדש אמיתי באותה התלהבות? 

מעבר לנזק העצום לפורום ארשה לעצמי לכתוב כמה מילים נוספות על 'הכפול עצמו', מי שמרשה לעצמו לשקר במקום אחד ירמה בעוד, למה? ככה. הוא תמיד ימצא סיבות מוצדקות נוספות לרמןות במקומות נוספים, זו המציאות בחיי מכור. ואם מישהו חושב שהוא יוכל לחיות בהסתרה ועדיין להפסיק להיות עבד של התאווה אין לי אלא לרחם עליו, אך למען כולנו אקרא לו מלב כואב,  למען הכלל, עזוב אותנו בשקט, חזור אלינו כשתהיה נכון לחיות ללא כפילויות.  

הרגע הטוב בחיי

אני 'טיפוס שאוהב מאוד נוסטלגיה', חלק לא מבוטל מהשימוש לי היה לעשות דברים בכדי שאוכל אחר כך להתרפק עליהם, שמש חורפית, עיניים מצועפות, ואני מפליג אל מחוזות.. אהבתי 'לתכנן' את העתיד. ובעברית יותר מדוברת, לדמיין כל מיני דברים ומצבים בלתי אפשריים, השרירים היו מתכווצים ומתרפים לפי התפתחות העלילה..

ואז הגעתי להחלמה, הבנתי שלא טוב לי לפנטז, התחלתי לחלום (בהזדמנות אכתוב על ההבדלים) וגם הגשמתי חלומות, והתחלתי לשאול את עצמי - איזה רגע אני רואה כרגע הטוב בחיי? מהו הארוע החשוב בחיי? היו לי אפשרויות רבות ומגוונות, השניה של ההתרסקות האחרונה. החיבוק מהרב שלי שאמר לי לך תעשה מה שיגידו לך. החיבור הראשוני עם המטפל, הקבוצה הראשונה, החודש הראשון, ציון הדרך של השנה הראשונה הניצוץ שנדלק עם אשתי..

ואז חשבתי לעצמי, יא מכור, זה מה שיש לך בראש. לא רק בהחלמה, בכלל בחיים, ואז נזכרתי בלידות פני ההחלמה ובעיקר האלו שבמהלכה.. רגע של שיא בעבודה, ושוב (כנראה שאני באמת מכור) חזרתי להחלמה, לארוע בו היתה לי הנכונות לסלוח לאמא שלי, הצעד 9 שלי עם אמא שלי.. החיבור המיוחד בלונה פארק עם אלוקים, התפילות המיוחדות בהן הרגשתי אותו עוטף אותי.. ועוד רבים וטובים שאפשר להודות ולהלל, ממש אילו פי מלא שירה כים..

עודני עסוק בשאלה ובעיקר בתשובה, מתקשה לברור את הרגע הכי הכי מיוחד, מארגן 'תיקיה' למשובחים שבהם, "קפצה" לה התשובה הברורה  - "הרגע הזה".

הנטייה להתרפק על העבר, על הזיכרונות שתמיד במבט לאחור נראים לי מתוקים יותר. גורמים שאחמיץ את כל העוצמה הרבה שיש בכאן ועכשיו. עד שאני פשוט לא שם לב אליה... ברגע הזה יש לי אפשרות לבחון את המקום בו אני נמצא, יש לי אפשרות בחירה, יש לי אפשרות לשנות, קיבלתי במתנה את היכולת ליצור דברים חדשים בחיים שלי ושל אחרים, לקבל החלטות חדשות, מחשבות חדשות, לבחון זווית ראייה אחרת... ברגע הזה ניתן לשחרר על מה שלא מתאים לנו יותר, לאמץ את מה שמתאים לנו ובעצם לאפשר לברוא את עצמנו מחדש...

ברגע הזה, עכשיו, כן זה, בדיוק בשניה הזו שהמאמר הזה נקרא על ידך יש עוצמה שכדאי להתחבר אליה. מה שנבחר ברגע הזה, ישפיע על איך שאנחנו מרגישים, על מה שאנחנו עושים, על ההתנהגות שלנו, דרך ההתנהלות שלנו ועל איך היום שלנו ומכאן גם החיים שלנו, ייראו...

בהחלמה למדתי לעצור שנייה. לתת לעצמי כמה דקות להיות ברגע הזה. להרגיש אותו. להסתכל עליו בדרך שונה. לנשום עמוק. לנסות להתמקד בחשיבה שונה, במהות של המושג כאן ועכשיו.

שנמצא אותו עכשיו.

הערכת המעשים

לא יזלזל כלל וכלל במעשים הטובים שעשה בענין הזה, אלא אדרבא יעודד את עצמו תמיד כמה חשוב כל הצלחה אישית וכל וויתור עבור הנושא הזה על אף המכשולות הרבים. וכעי"ז כתב גם הסטייפלר זצ"ל (קריינא דאיגרתא תחילת ח"א יב – טו) לגבי עוון הברית, שחז"ל הרבו להזהיר על ענין זה באזהרות חמורות כיון שרצו לעצור בעד החוטא שידע את חומר הענין, אבל צריך גם לידע גודל שבח הנזהר בזה, שאע"פ שנכשל כמה פעמים מ"מ אם לעומת זה הרבה פעמים מנצח ומתגבר על תאוותו אז באותו פעם הרי הוא ממשיך אור הקדושה על עצמו ועל העולמות באופן קדוש מאד מאד וכו' ואין לשער גודל רוממות קדושת זה האדם הכובש תאוותו בזמן תוקפו וכו'.