פגישה עם מנהל הפורום 'אסירות תודה'

היום, יום שני כ"ז חשוון 9.11 יתארח בקבוצת המרכז (ר"ג) החבר אסירותודה, בעל ותק של למעלה מעשר שנים בתוכנית ההחלמה למכורים למין ולתאווה, ומנהל פורום שמור עיניך.

הקבוצה מתחילה ב20:30, לאחר הקבוצה יהיה שו"ת ושיח פתוח בענייני החלמה.

פרטים נוספים:

לשאלת רבים, הקבוצה תהיה פתוחה לכל אדם שסובל מתאווה. ניסיון מוקדם בהשתתפות בקבוצות לא הכרחי. כל מה שצריך לעשות הוא להתקשר לקו החם - 1599500119 להקיש 2 בתפריט הראשי, לשוחח כמה רגעים עם האחראי על קבלת החברים החדשים (אל דאגה, הוא רק ירצה לדעת שיש לכם סיבה טובה להצטרף לפגישה הזו), ולקבל את הזמן והמיקום של הפגישה.

תכניות ותוצאות

אעשה תוכניות, אבל לא אתכנן את התוצאות. אסמוך על אלוקים שדואג לי ואוהב אותי.

הקלה או שחרור

עשיתי בדיוק מה שהספונסר אמר לי - דיברתי עם עשר חברים, שמתי הכול על השולחן, אבל זה לא זה. נכון, קיבלתי המון אמפתיה והכלה, אבל מעבר לקצת הקלה זה לא באמת עזר לי. "אין לי כוח לכלום". "ואתה יודע מה, אם זה מה שהתוכנית מציעה, עשר טלפונים על כל מבט, וכאבים מפה ועד אני לוידע איפה, לא מתאים לי, לא בא לי על זה. ת'אמת, אני כבר לא בטוח שזה שווה את זה". 

המונולוג הזה אמיתי. שמעתי וכאבתי אותו מספיק פעמים, גם לאחרונה, נראה שהגיע הזמן לכתוב על ההבדל שבין הקלה לשחרור. יהי רצון שיהא לתועלת.

אין מי שלא חווה את טלטלת "הירידה מהגדר", החליט לבוא לקבוצה חיה לאחר לבטים רבים קשים ומרים, ולא הרגיש בחמצן חדש ונקי ממלא את ריאותיו. לראשונה בחיינו יכולנו לדבר על המבישים שבחוויותינו ללא כחל ושרק, ועדיין להישאר מקובלים בחדר. אף אחד לא סילק אותנו ולא משנה הריח שנדף ממעשינו. וזה ממכר. במיוחד אצלנו המכורים שחיינו בתחושה מתמדת שאפעם ואפחד לא באמת הבינו אותנו. וזה יופי. באמת. אבל, הצרות מתחילות כשהשיתופים הללו נשארים רק בגדר שיתופים. אחרי קסם ההתחלה כשמתברר לנו פתאום שהתאווה לא הלכה לשומקום, ההפך, יש רגעים שכל העסק הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לנו בתחילה, דווקא עכשיו כשאנחנו "עושים תוכנית" ?! ומכאן הדרך אל "זה" לא משתלם לי, ובשבילי "זה" לא עובד קצרה.

אז כדאי שנבין שייתכן מאוד "וזה" לא עובד. יש מה שכן. בקבוצות קוראים לזה 'נקי וסובל'. מחד, להפסיק השיתופים עוצרים או ממעיטים את השימוש הבוטה, ומאידך אנחנו עדיין מרגישים משומשים ולמעשה מרומים. "זה לא כמו שחשבנו בהתחלה", יש אפילו שיאמרו, עבדו עלינו. וזה באמת כואב. מאוד. יש מעט מאוד דברים עצובים יותר ממי שמביט "בארץ המבוטחת", רואה אותה על פני החברים האחרים בקבוצה, ונשרף מתסכול וקנאה. ולסובל הזה יש לחבק בחום ולומר לו: אחי, אפשר אחרת גם פה. 

"זה", זה לא רק השיתופים. הם יביאו הקלה, ונכון שהתוכנית מציעה הקלה, אבל לא רק. יש לצועדים ניסיון ותקווה מעבר לה, יש לה עוד מה לתת. שיחרור. אמיתי. תחושה של חופש. הרגשה עמוקה שהשיעבוד הוסר. אפשר לקום בבוקר ואין הכרח ללטוש מבט בכל מה שזז. חירות בעיניים, בלב ובמוח. נכון, הכבלים יקיפו אותנו שוב, לפעמים ממש רגעים ספורים אחרי שהם הוסרו, אבל גם אם זה לפרק זמן קצר, הם נלקחו. והם יכולים להילקח שוב. אנחנו יכולים להשתחרר עוד ועוד. 

אי אפשר לנבא מתי השחרור יבוא, ובאיזו צורה נחווה אותו (מהיר, מיידי, תהליך איטי, מטוטלת עם עליות מורדות ונסיגות), אלו הם תוכניותיו של הכוח העליון עבורנו, וכדאי שנזכור כל העת שכל ההחלמה הזו היא מתנה ממנו. כן, זו מתנה להתנקות מתאווה. אבל האמת היא שלפעולות שלנו יש השפעה משמעותית על מה שקורה איתנו כשמתנת הניקיון ניתנת לנו. השפעה שבאה לידי ביטוי בהבדל שבין הקלה לשחרור. 

אם את ההקלה אנחנו מקבלים מהשיתוף, את השחרור אנחנו מקבלים מהפעולה. כל פעולה. כזו שמייצרת שינוי. בעיקר מהסוג ההפוך מהרצון העצמי. כי הוא זה שכובל אותנו. מכריח אותנו לבחור באופציה אחת בלבד כל הזמן - מילוי שאיפותיו הבלתי נגמרות. וכשאנו משתחררים ממנו, יוצאים מהעצמי המוגבל לקראת משהו הרבה יותר גדול ורחב - הנשמה שלנו באה לידי ביטוי והנפש לנו שמחה ומשוחררת. 

ולא, זה לא חידוש שלי. כול מי שמתפלל את תפלת הצעד השלישי אומר את זה: "שחרר אותי מכבלי בכדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך, הסר מעלי את הקשיים כדי שהניצחון עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם". איזה שחרור, "האני" אינו הסיפור. רק אתה, ו... אלו שיקבלו עזרה. אמן.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

התכנית עובדת אם עובדים אותה

הפוסט הבא יכול להיות משמח או כואב, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים עליו. כאשר חשבתי לכתוב על כל אלו שבחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - מציינים תקופות נקיות ארוכות ומרשימות, לא העליתי בדעתי שיש כאלו שזה דוקא יכאיב להם, אבל אחרי ששיתפתי על זה בקצרה בקבוצה הטלפונית, הבנתי שהנושא לא פשוט, ובכל זאת החלטתי לכתוב עליו.

ובכן, כאשר אנחנו מציינים בערך חצי שנה להצטרפות החברים הראשונים הקבועים לפורום כאן ובערך חמישה חודשים לפעילות הקבוצה הטלפונית, אנחנו יכולים לראות את המהפך שנעשה כאן. מפורום מדכא בו באים והולכים חברים בלי סוף ואף אחד לא מצליח להרים את הראש, הפכנו לחבורה מוגשבת הגדלה והולכת, שחבריה מצהירים על תקופות נקיות רציניות ביותר. מספיק להצטרף לקבוצה הטלפונית יום אחד ולשמוע את החברים בשלב ההצהרות כדי לראות שיש כאן משהו שעובד. זה ממש לא מובן מאליו לשמוע חבר מצהיר על חצי שנה ואחריו חבר מצהיר על שבעה חודשים, ועוד חבר על שלושה חודשים ועל חודשיים ואפילו שמונה ותשעה חודשים. כל מי שהיה כאן לפני חצי שנה יודע שזה ממש חזון אחרית הימים.

אקח כדוגמא את היום בו זכיתי (שוב: חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו) לחגוג תשעים יום. הפורום הקטן והצעיר שלנו התרגש כי פתאום היתה תקווה. הנה מישהו שאלוקים עשה לו את הנס והוא נקי שלושה שבועות! פרסמתי אז פוסט נרגש ובו תקווה ותפילה לראות חברים רבים נוספים עוברים את התשעים יום. ואילו היום, תשעים ימים הם כבר ממש לא בשמים, ובחסדי הבורא אנחנו רואים את זה יותר ויותר.

מה הסוד וכיצד מצליחים חברים רבים להחלים, אחרי שנים ועשרות שנים בהן לא הצליחו? התשובה לדידי פשוטה: הם עובדים על תכנית 12 הצעדים ברצינות הראויה. אינני אומר ח"ו שאין דרכים אחרות, אבל הדרך שעבדה עבורי ועבדה עבור החברים כאן היא תכנית הצעדים ויש על כך קבלות. כל חבר כאן שזכה בשפיות הוא קבלה לכך שהתכנית עובדת.

אבל זה רק החלק הראשון של הפוסט, והוא החלק המשמח. ישנו חלק פחות משמח, והוא כל אלו שהיו כאן, כאבו איתנו, שמעו שיש פתרון ונעלמו. רבים מהם קוראים את התכנים של התכנית, ואפילו מנסים להפנים אותם, אבל ההחלמה רק מתרחקת. אז זהו, שהתכנית הזאת עובדת רק אם עובדים אותה. זאת לא תכנית שבה לומדים משהו וגם לא תכנית שבה יש תובנות עמוקות, זאת תכנית פעולה. יעידו על כך חברים שהשתתפו בתכנית והמשיכו ליפול, עד שהחליטו שהחגיגה נגמרה והם מתחילים לעבוד, ופתאום התחילו לראות ניסים. 

נכון, ישנם המון תירוצים שהשורה התחתונה שלהם היא "לא כואב לי מספיק", וממילא אין זמן, והאישה לא יודעת ואני מפחד מחשיפה וכן הלאה, אבל כל זה לא משנה את העובדה והשורה התחתונה היא שאת התכנית הזאת צריכים לעשות, ועם תירוצים אי אפשר לקנות אוכל במכולת וגם אי אפשר לעבוד על 12 הצעדים. אז אם אתה באמת רוצה לצאת החוצה - כעת אתה יודע שישנה דרך החוצה. תשאל את עובד, מוטי, אדם יסודו, מענדל, לב טהור, אסירותודה, שמואל, שמואל מארה"ב, הודי, אבי, נועם, נתן, דוד ועוד חברים רבים וטובים אחרים שנמצאים כאן בפורום או בקבוצות השונות, והם יספרו לך על הדרך. אבל כדי שהתכנית תעבוד - אתה חייב לעבוד אותה.

שכר גדול

ולא זו בלבד, אלא כך אמר הגרי"א וויינטרויב זצוק"ל לאחד שתינה בפניו את צערו בענינים אלו: "אין לך מושג כמה שכר מקבל האדם על כל רגע ורגע של מלחמה עם היצר אע"פ שבסוף נתגבר עליו יצרו ונכשל". וזה כעין מה שכתב הח"ח זצ"ל לגבי 'אנו עמלים והם עמלים' שהם אין להם אלא לפי התוצאות ואין שום נפק"מ כמה עמל הושקע בדבר, אבל אנו מקבלים שכר על כל נקודה של עמל, בלי שום מבט על התוצאות.