על טינות ושליטה
קראתי כאן הרבה על נושא הטינות. זה מאוד מתחבר לי מכיון שבמשך שנים לא היה לי נפילות אבל לעומת זאת צברתי הרבה טינות על עצמי על אנשים קרובים לי במשפחה על הסביבה שלי. כשזה הגיע לשיא כשהרגשתי מנותק לחלוטין ובודד לגמרי אז החלה ההתפרצות.
צריך לנסות לחשוב מהי הדרך להתמודד עם בעית היסוד הזו. לפעמים אדם באמת לא מובן לסביבה שלו וזוהי אכן המציאות יש לכל אדם את היחודיות שלו וכשהוא חי לפיה הוא אינו יכול להבין את האחר החי אף הוא בעולם יחודי משלו. כדי להתמודד עם זה צריך לבנות דרך חשיבה שמביאה להבנה שאין העולמות היחודיים סותרים אחד את השני ואדרבה הם מחזקים זה את זה ובונים זה את זה.
אמנם ברור לי שדבר כזה אם ישאר ברמה התיאורטית לא יחזיק מעמד לאורך זמן ובקלות רבה מאוד מצאתי את עצמי חוזר מהמחשבה המאחדת הזו שיש בה הרבה תקוה ושמחה למציאות הקשה מלאת הסתירות על כל סיבוכיה. הדרך היחידה להתמודד עם זה היא רק על ידי דרך חיים שלימה שמבטאת במהלך חייה את זה הרעיון וזה אמנם מסלול ארוך מאוד והרבה פעמים מיאש מאוד.
מה בכל זאת ניתן לעשות? אפשר לומר שכאן נכנס חוסר האונים שלי. אני חסר אונים אני אינני מסוגל לחבר את החיים שלי עם הסביבה זה מוביל אותי לניתוק מוחלט לבידוד אני נכנס לקושי נפשי מתמשך ומתקשה לבצע הרבה מאוד דברים בסיסיים אפשר לומר בשלב זה שאני כמעט מרגיש שאבדה לי השליטה על חיי.
האמנם אבדה לי השליטה? האמנם היתה זו שיכת לי אי פעם? קשה לי לומר כן זה לא ששלטתי מתי שהוא פשוט החיים זרמו ואני זרמתי איתם. השליטה אבדה לי ברגע שניסיתי לשלוט ברגע שניתקתי את העולם היחודי שלי מההרמוניה הכללית שכוללת את העולמות של כל אחד מאיתנו בעצם ברגע שהפסקתי להאמין שהרמוניה זו קיימת ושאני באמת מסוגל לחיות בה.
מהי דרך ההחלמה שלי? אני צריך וחייב לעשות פעולות שמחזירות אותי למקום שבו אני מאמין בקשר שלי עם סביבתי וחשוב מכך למקום שבו אני מכיר שאין עולמי הפרטי סותר את הקשר הזה.
