בן, בת

אב לשלש בנות ממתין במתח ליד חדר לידה. פתאום יוצאת האחות ואומרת: 'מזל טוב, נולדה לך בת'.. האבא פותח בצעקות: 'בת?! לי?! לא יכול להיות! תבררי שוב בטח נפלה פה טעות!! אני חייב בן!' האחות מתנצלת, נכנסת לחדר הלידה וחוזרת כעבר דקה קלה: 'סליחה, אדוני, אני ממש מתנצלת, באמת טעיתי אשתך ילדה בן. מזל טוב לך! ושוב סליחה'. האב המאושר מסתובב אל שאר הגברים הממתינים, ואומר: 'ידעתי שבמדינה הזאת, כלום לא הולך בלי צעקות'...

אמפתיה

אקשיב מהלב. עם כל יום שעובר אהיה יותר ויותר בקיא בשפת האמפתיה.

התנאי מוקדם היחיד כדי להחלים

"רק לעתים נדירות ראינו אדם נכשל לחר שהחליט ללכת בדרכנו בדבקות. אלו שאינם מחלימים הם אנשים שאינם יכולים או אינם רוצים להתמסר לתכנית פשוטה זו. בדרך כלל גברים ונשים שמטבעם אינם מסוגלים להיות כנים עם עצמם. יש אומללים כאלה, אין זו אשמתם. נראה שכך נולדו. הם אינם יכולים לפתח דרך חיים הדורשת כנות מוחלטת. סיכוייהם קטנים מהממוצע. ישנם גם כאלו שסובלים מהפרעות נפשיות ורגשיות חמורות, אבל רבים מהם מחלימים אם ביכולתם להיות כנים" (הספר הגדול, עמ' 51).

הפיסקה הזאת פותח את הפרק החמישי של הספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות), הפרק שקיבל את הכותרת "כיצד הדבר פועל". אחרי ההקדמה הארוכה שמתארת את הבעיה של התמכרות ואחרי הסיפור האישי, רגע לפני שמפשילים שרוולים ומתחילים לעבוד על הצעדים, מופיע הקטע הזה שבו מוצב התנאי המוקדם היחיד לצורך הצלחה: כנות מוחלטת. בלי כנות מוחלטת - אין החלמה, ולא משנה כמה נעבוד את הצעדים, אנחנו פשוט לא נגיע לשום מקום. זה כמו רכב בלי גלגלים. יכול להיות לו מנוע טוב וגם כל השכלולים האחרונים, אבל בלי גלגלים - אי אפשר לנסוע.

הכנות לא מופיעה כחלק מאף צעד ספציפי, אבל הרוח שלה נמצאת בכל הצעדים. זה מתחיל במילה הראשונה של הצעד הראשון "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה". אם אני לא כנה עם עצמי - אין שום משמעות להודאה הזאת. לפני שמדברים איתנו על כנות עם אנשים אחרים, אנחנו קודם כל צריכים להיות כנים עם עצמנו. והאמת שכנות עם אנשים אחרים זה לא דבר שבא בקלות אפילו לאנשים רגילים, אז בודאי שאנחנו כמכורים שהתרגלנו לחיות עם שקר ופיצול אישיות לא יהיה לנו קל להגיע לכנות הזאת, ולכן היא גם לא נדרשת בשלב הזה. כעת, מה שאנחנו צריכים זה כנות מוחלטת עם עצמנו. במילים אחרות: להסתכל במראה, להישיר מבט אל הדמות שנשקפת ממנה, ולדעת שזה אנחנו לטוב ולרע, בלי ניסיון ליפות וגם בלי ענווה מזוייפת.

ופעמים רבות ההיפך של כנות זה לא שקר אלא הכחשה. בדרך כלל אנחנו לא משקרים את עצמנו בכוונה תחילה אלא פשוט נמצאים בהכחשה לגבי המצב האמיתי שלנו. זה כולל את ההכחשה המפורסמת ביותר של "אני יכול להפסיק", ואחר כך ממשיך בכל מיני הכחשות כמו "מבט אחד לא יעלה ולא יוריד", וכמובן "אם כבר מעדתי לפחות אסיים בנפילה", וכן הלאה וכן הלאה. כל הסיפורי סבתא האלו שאנו מספרים לעצמנו הם תוצאה של חוסר כנות עצמית. לכן אנחנו נדרשים לא סתם לכנות רגילה אלא "כנות מוחלטת". כמובן אנחנו לא הופכים להיות מושלמים, אבל המטרה הזאת מסומנת לפנינו בצורה הכי בולטת שיש ולשם עלינו לשאוף.

כל מכור מגיע להחלמה כשיש לו מטען ענק של שקרים עצמיים איתם הוא משתמש כדי להצדיק את המשך הנפילות. זה יכול להיות האישה, המצב הכספי, הפריצות ברחוב, האינטרנט הפתוח בעבודה ועוד אלף ואחד תירוצים. בצעד הראשון מבקשים מאיתנו להודות בפני האני הפנימי שלנו מה באמת המצב שלנו, וזה אומר לזרוק את כל התירוצים האלו לפח ולהתחיל לחיות עם כנות מוחלטת.

האם אתה מוכן לוותר על השקרים ולחיות בכנות מוחלטת עם עצמך?

לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן

ביזנסמן

אל תראו אותי ככה, אני אלוף העסקאות (הכושלות) עם בורא עולם. טוב, בואו לא נגזים, לצד הצלחות "אישיות" לא מעטות בחיים, היו לי גם אי אלו עסקאות מוצלחות עם היושב במרומים. הבטחתי לו כל מיני, וכשהוא עשה את שלו (השתדלתי), לעשות את שלי. בדרך כלל זה היה משהו בסגנון: שמע, אני הבן שלך, לא? לא תעשה בשביל הילד כמוני? (לא!) אם אני יצליח ב.... אני מבטיח. גמרנו פורנו. אין זהו. אני אפילו אקנה מכנסיים חדשות, ואיתם אני בטוח לא יאונן... ויהי מה. ואז בדרך כלל משהו נדפק, לא זרם כמו שרציתי וחשבתי, ואני עפתי. מהר יותר ממה שהייתי מסגל לתפוס, שוב פעם השתמשתי.

היו פעמים "שעסקה" כזו ריסקה אותי. שבור התחננתי על נפשי: בחייאת, אתה לא רואה כמה אני זקוק לך? אני כבר לא מסוגל לעמוד על הרגליים, שעות אני עושה רונדלים ברחוב, שותה (שוטה / סוטה) כל דבר שזז, העיניים של טרוטות מרוב מראות , המוח שלי מפוצץ במראות בלי יכולת להפסיק ואתה נותן לי להרקב כמו סמרטוט?! יעיפו אותי מהישיבה, יזרקו אותי מהקהילה. הלך עלי. תציל אותי. פליז, תעשה משהו. אני כבר לא יכול יותר.

היו גם זמנים שכמו "ביזנסמן" אמיתי התרסתי, במיוחד בשנים האחרונות של השימוש: אה, גיבור על חלשים? שמח לך ממה שקורה איתי? מה, שוב פעם נטשת אותי? חכה חכה, אתה עוד תחפש אותי בסיבוב (מה שהיה נכון יותר ממה שיכולתי לדמיין). אתה קיים, אין לי ספק בזה. אבל אתה עוד תראה שאני לא זקוק לך. לא לך ולא למצוות שלך וכן, גם לא לעונשים שלך. אתה הרי ממילא עושה איתי מה שאתה רוצה... עזובותי. באמש'ך. אל תתן לי ואל תיקח ממני. 

והאמת היא שאני אדם של עסקאות (מוצלחות יותר ופחות) באופן כללי, לא רק עם בוירא עוילם. מגיל צעיר מאוד תפקדתי "כסויחר". כבר בגן קניתי חברים "בקוביות סוכר" שסחבתי מהבית, או בחופן פיצוחים שהסלקתי בכיסי מכנסי באמצעים כשרים או פחות. כילד מכרתי "סיבובי אופניים" בגוגאים. וכשבגרתי עוד קצת גם סחרתי בד' מינים ועוד. בעיקר עוד. מכרתי את נשמתי לתאווה. סחרתי באישיותי מול כל חברה שניסיתי להשתייך אליה. 

כשבאתי להחלמה והתחלתי להכיר את עצמי באמצעות הצעד הרביעי (חשבון נפש אישי), שייכתי את "המסחר" לחלק החולה שבי. עם הזמן למדתי שזה לא בהכרח נכון. יש לי אופי, הוא נשאר. בהחלמה מתרחשים איתו דברים נכונים יותר. כן גם "הסויחר" שבי לא הלך לשומקום. גם כיום יש לי עסקה יומית מתחדשת עם בורא עולם.. יש שיגידו פק"מ. "שחרר אותי מכבלי בכדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך", הסר מעלי את הקשיים כדי שיהוו עדות לאלו שאעזור להם. צ'מע, אבאל'ה, כדאי לך להציל אותי. אם אני לא אהיה כבול זה ישתלם לך. נכון, גמני מרוויח. וכמו סויחר טוב, אני מציג לו את הסיבות שכדאי לו לעשות איתי את העסקה הזו – חיים, שלי ושל אחרים.

עסקת חיי בכלל התחילה כבדיחה. מצחיקה עד דמעות. אדם שהיה רחוק כמטחווי קשת משמירת מצוות כלשהן הכיר לי את העסקה הכי טובה שיכולתי לדמיין עם ההוא למעלה. לימד אותי את הטכניקה שהפכה (תרתי משמע), אותי לביזנסמן שאני היום:

אתה הולך ללמד אותי על קשר עם בורא עולם? אתה "שהשבת" אצלך נמדדת במספר הקילומטרים שאתה "עושה" עם האופנים?! הרי אין לך מושג מתי זה פסח ומה אמורים לעשות בכיפור (במלרע), ואתה הולך לומר לי איך להתחבר לזה שלמעלה.?! אותו זה דווקא לא הצחיק, ובשיא הרצינות הוא ענה לי: כן! הוא היחיד שיש לו את הכוח להשאיר אותי נקי. הוא לא חייב, הוא יכול !נכון להיום הוא גם רוצה לעשות את זה. התפקיד שלי זה להמשיך לבקש ממנו ולדאוג שהוא ירצה לעשות את זה הלאה. התוכנית לימדה אותי לעשות איתו עסקה יומית מתחדשת, ואני חייב לומר לך שכשאני עומד בחלק שלי הוא עושה את שלו ויותר.

ה-ל-ם. 

הוא לא חייב, הוא יכול. כמה פשוט. וכשזה נשמע מקרֵח שעשה את כל מה שההוא כתב שהוא לא רוצה שיעשו זה נשמע אחרת לגמרי מהמשגיח בישיבה. ש'מע, אני הולך על זה. מה אני צריך לעשות?! להיות נקי - - .

עוד פעם הלם.

רגע, מקודם אמרת לי שזה החלק שלו, עכשיו אתה אומר לי שזה עלי? כן (הפעם זה היה התור שלו לצחוק), זו העסקה. שניכם הולכים להיות שותפים בה. אתה מביא ממך, הוא יביא ממנו ויחד תעשו אותך נקי. ומה אני מביא ממני, המשכתי להקשות? וכמו יהודי טוב, הוא החזיר לי בשאלה, מה אתה מוכן להביא איתך? 

שאלה, אה? לא ידעתי מה לענות והוא הציע לי = ויתור. אתה תבטיח לו שתוותר על משהו ממך ותעשה בשבילו, והוא יבטיח לך שיוותר לך על משהו משלו ויעשה בשבילך. אתה תקיים גם הוא יקיים. בדוק. ככה זה עובד. תבין אתה כבול. תפוס, בכל מיני דברים. הוא יכול לשחרר אותך. על אמת. והוא צדק. כל פעם שאני קיימתי את החלק שלי "ההוא" למעלה עשה את שלו, ויותר. 

זו הסיבה שגם היום קמתי בבוקר וכמו ביזנסמן אמיתי ביקשתי ממנו: שחרר אותי מכבלי כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך, הסר מעלי את הקשיים שלי כדי שהניצחון עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם לכוחך אהבתך ודרך חייך. מי ייתן ואעשה רצונך. ולא את רצוני.

לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן

לא למלחמה חזיתית

ואם המחשבה חוזרת על עצמה ואינה עוזבת אותו, אסור לריב עם המחשבה פנים אל פנים, כי המתאבק עם המנוול מתנוול ג"כ, אלא יעביר את מחשבתו למחשבה אחרת. אפשר לדבר עם אנשים או לשיר לעצמו איזה ניגון הכובש את לבו או לחזור פסוקי דזמרא וכיו"ב או לחשוב על איזה ענין מענייני העולם שתופס את מחשבתו. העיקר שיעצור את המחשבה ההיא, בלי להיכנס איתה למאבק חזיתי. מלה"ד לנוסע באופניים ומישהו עומד מולו, יש אופן אחד לכעוס ולהתחיל איתו דין ודברים שיתן לו לעבור, ויש אופן פשוט יותר לנסוע בצד ימין או שמאל ובזה נסתיים כל הענין. לעשות עסק מהעומד מולו, זה עצמו הנפילה.