"רבון העולמים, ידעתי כי הנני בידך לבד"
בימים האחרונים מתנגן לי בראש השיר החדש של אברהם פריד עם מילותיו של ר' מאיר הלוי מאפטא זצ"ל, בעל ה'אור לשמים': "רבון העולמים ידעתי, כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר. ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו למיני להושיעני ולתמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה".
הרעיון עצמו אין בו חידוש. לא נכתב כאן שום דבר שלא נכתב אלפי פעמים בוריאציות שונות בכל ספר חסידות או מוסר, וכמובן גם קודם לכן בגמרא, בסידור, במחזור ובכל מקום אפשרי. אז אולי הפעם זה הניגון שיש בו משהו שתופס אותי, או שאולי זה המילים שבהם נכתב הרעיון, הם אלו שגורמים לזה להיות יותר אישי ומדבר אליי. לא יודע מה בדיוק, אבל העובדה היא שגם דבר ששמעתי אלפי פעמים, יכול עדיין להיות חידוש כאשר הוא עובר שינוי קטן.
הפעם הקודמת שהרעיון הפשוט הזה "תפס" אותי, היה כאשר הגעתי להחלמה ונאמר לי שלצורך כך אני צריך לשחרר את הנסיון שלי לשלוט בתוצאות, ובמקום זה להשאיר את הכל בידי אלוקים. המילים שבהם הרעיון הזה נאמר אז היו הצעד השלישי "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים", והתפילה שבאה עם הצעד הזה ומתחילה במילים "אלי, אני מעמיד עצמי לרשותך, לבנות עימי ולעשות עימי ככל שתחפוץ". כמעט שאין הבדל משמעותי בין "אני מעמיד עצמי לרשותך" לבין "הנני בידך לבד". אותו רעיון, מילים אחרות.
ולמרות זאת, הצעד השלישי עורר אצלי התנגדות פנימית שאני משער שלא התעוררה אצל רוב מוחלט מאלו שאוהבים את השיר החדש של אברהם פריד ואפילו מפזמים אותו בדביקות. כאשר אמרו לי שאני צריך "למסור את חיי ורצוני להשגחת אלוקים", זה לא התקבל אצלי בטבעיות כפי שהדברים כביכול התקבלו אצלי כאשר אמרתי בתפילה "על חיינו המסורים בידיך", וזאת למרות שכאן מדובר לא רק באותו רעיון אלא כמעט באותן מילים ממש! למה את השיר אני מאמץ בלי בעיה, אבל כשזה בעולם של ההחלמה אני לא מוכן לכך, ומקבל את זה בסוף ממש רק בלית ברירה, ורק כאשר אני יודע שאם לא אעשה את זה - לא אוכל להחלים מההתמכרות לתאווה?
האמת, ייתכן שאני שונה וכל אחד חווה את הדברים אחרת, אבל אני חושב שבמקרה הספיצפי שלי, השוני היה לא במסר ולא במילים אלא ברצינות שלהם. שיר זה דבר יפה, ומילות התפילה יכולות להיות מאוד נוגעות ללב ומרגשות, אבל עלון הדרכה שמגיע עם תרופה אני קורא בהרבה יותר רצינות, ולוקח את הדברים הרבה יותר כפשוטם. למלמל בתפילה "על חיינו המסורים בידיך" זה לא בעיה עבורי, אבל כאשר אני קורא את זה כהדרכה לגבי הפעולות שאני צריך לבצע כדי להחלים - אני צריך להתייחס לזה בהרבה יותר רצינות.
ואולי עכשיו אני סוגר מעגל, כשאני יכול להתייחס למילים של השיר הכובש הזה ברצינות הראויה, אותה רצינות שהיה ללא ספק למי שכתב אותו.
להאזנה לשיר
לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן
