למה כל כך קשה לוותר?
בעודי מתלבט על איזה נושא לכתוב, עצרתי להכין לעצמי כוס קפה, וחרף ההחלטה התקיפה שקיבלתי רק אתמול בלילה במוצאי שבת על כך שהשבוע אדאג להפחית מכמות הסוכר והעוגות, לא עמדתי בפיתוי ושוב העמסתי לעצמי מכל טוב. בניסיון אחרון למנוע את המעידה ניסיתי להזכיר לעצמי עד כמה ארגיש טוב בהמשך באם אוותר על כפית הסוכר הנוספת, אבל לא היה לכך סיכוי אמיתי, כאשר הפיתוי היה כאן ועכשיו, ואילו התוצאות נראו רחוקות ומעורפלות. כאשר התיישבתי מול המחשב עם כמות הקלוריות הכפולה, ידעתי על מה אכתוב.
כי הסיפור שלי מול העוגיה, הוא בגדול אותו סיפור שהיה לי מול הפורנו והתאווה. בשכל אני יודע היטב את כל החסרונות, אני מבין שלא כדאי לי, אבל בפועל ברגע האמת - אני חוזר שוב ושוב על אותה טעות. לא משנה כמה פעמים הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה, ולא משנה עד כמה כאבה לי הנפילה האחרונה, תמיד כשמגיעה הפעם הבאה - אני לא לומד מהטעויות של עצמי ועושה את אותו דבר שוב ושוב.
אחת הסיבות לכך (אך בודאי לא הסיבה היחידה) היא שאנחנו חיים בעולם שבו דחיית סיפוקים הוא מושג שכמעט לא קיים, ובמקום זה הכל הופך יותר ויותר ל"כאן ועכשיו". לא לחינם יותר ויותר מערכות עוברות מדגש על יעילות לדגש על נוחות ומהירות, גם במחיר עלות וחוסר יעילות. למשל המכוניות שאנחנו נוהגים בהן, רבות מהן היו עד לא מזמן מכוניות הילוכים שנתנו ביצועים משופרים, אבל במהירות החלפנו אותם במכוניות אוטומטיות שיצריכו מינימום השקעה במקסימום נוחות, ולעזאזל כל השאר. אז נכון שהעולם הופך להיות יותר ויותר נוח, אבל המחיר הוא שאנחנו מתרגלים לכך שהכל צריך להגיע עכשיו, ולא יודעים ולא מסוגלים לוותר על משהו עכשיו כדי לקבל תמורה גדולה יותר בעתיד.
וזה נכון בעיקר כאשר אנחנו מרגישים ריקנות פנימית, והתחושה הזאת כל כך קשה עד שאנחנו מוכנים לעשות הכל כדי להימנע ממנה, ולא משנה מה יהיה המחיר שלה. ובנקודה הזאת אין הבדל בין סמים לבין תאווה, וגם השימוש שלנו בפורנו הוא בעצם "סם הבחירה" שלנו. הרי מה שגורם לאדם להשתמש בסמים למרות המחיר הגבוה שהוא יצטרך לשלם על זה, זאת התחושה שהוא נמצא במצב כל כך רע שהוא מוכן להרוג כדי להרגיש יותר טוב כעת, ולא אכפת לו מה יבוא אחר כך, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים כשאנחנו גולשים לפורנו או לאוננות או למה שזה לא יהיה.
רע לי עכשיו. אני רוצה פיתרון עכשיו. מה יהיה אחר כך? לא מעניין אותי. זאת התמצית של הסיפור שלנו.
לכן אחד הדברים שאנחנו לומדים בהחלמה הוא להתמודד עם ריקנות, להתמודד עם בדידות, להתמודד עם רגשות של כישלון ואכזבה ודחיה ושאר הדברים ששולחים אותנו ישירות להשתמש בתאווה. לפעמים אנחנו מצליחים להתמודד עם הרגשות האלו, אבל לפעמים מה שאנחנו לומדים הוא לא "להתמודד" אלא פשוט לחיות עם הרגשות האלו. ללמוד לחיות עם הרגשות האלו, לחיות עם הריקנות, לחיות עם הכאב, ולמרות זאת לא לברוח אל הפיתרון שלנו. בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות) הדברים מתוארים בכך שבעבר חשבנו שאנחנו נמות אם לא נשתמש בתאווה, וכעת אנחנו אומרים שאנחנו מעדיפים למות - העיקר לא להשתמש בתאווה, ואז אנחנו מגלים שאנחנו לא מתים.
לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן
