מה אומרים?

ילד הולך עם אמא שלו לדודים שלו ואלה מביאים לו סוכריה.

האמא אומרת לו: “מה אומרים?”

הילד משיב: “אפשר עוד אחד?!”

פיתרון

התמכרות איננה מחלה פשוטה, אך יש לה פתרון פשוט. היום אחיה בפתרון זה: תכנית רוחנית להחלמה.

הבטחות מוגזמות?

על הניסים ועל התשועות...

לפני 3 שנים, סבלתי. שנאתי את אשתי. תאוותי לה. היא הרחיקה אותי. היתה קרה כקרח. היו לה דמעות בעיניים. היא בכתה מרוב שלא היתה מסוגלת לקיים איתי יחסים. לא שלא היינו זוג טוב. אבל בכל החלק המיני היה פשוט קצר.

אני כל כך כאבתי מזה עד שזה זרק אותי לתאווה. הרגשתי כה מרוקן לאחר שהייתי איתה שהייתי חייב להשתמש אחרי אחרי זה שוב... היו לי טינות וטענות עליה, למה היא לאר מוטפלת בעצמה אם יש לה בבעיה כל כך חריפה? אני בסך הכל קצת רומנטיקן. אבל היא??? איפה מינימום של איכפתיות? קינאתי בכל פעם שהיא נתנה נשיקה לבת שלי. סבלתי.

והיום, באסירותודה עצומה לאלוקים, נתקיימו בי ההבטחות של צעד 9.

אני ממש מודה לאלוקים שנתן לי אשה כזו. אני מבין בברור שזה מה ששמר עלי והציל אותי מלקרוס. זה מה שדחף אותי אל הקצה שבו נותר לי או לחיות או למות. המצב הבלתי נסבל היה ממש לטובתי בהרבה מובנים.

אני גם מודה לאלוקים על המחלה שלי עצמה. לא מתכחש לעבר שלי ולא רוצה לסגור עליו את הדלת.

אני יודע היום שלווה ואושר חדשים. מוצא איחוד אמיתי עם הסובבים אותי. עם הלדים. ומעל הכל עם החברה החדשה שלי - עם אשתי.

אתמול בבת אחת ירדו להם כל כך הרבה אסימונים. פתאום הבנתי שהטיפול הזוגי שלנו שנכשל, בעצם הצליח. הפסיכותרפ שנכשל איתי, בעצם הצליח. הנסיון של הספונסר.... הצליח.

איך אמש התחדד לי כל כך, שלאשתי אין באמת בעיה אמיתית, אלא אני הוא שיוצר אצלה את המצוקה. זה הדחפור שלי שגורם לה להינעל... החום שלי שורף לה את החיישנים. (חבר ותיק הזהיר אותי כבר בשבוע הראשון לבואי לפורום לפני בדיוק 3 שנים שהחום שלי שוךף.. זוכר?)

ורק כשאני הרפיתי היה לה את היכולת באמת להיפתח ולפרוח. רק כשהפסקתי לנגן את הרומנטיקה בקצב החולני שלי, היה לה את האופציה להתקרב. אני השתמשתי במין והרומנטיקה ככלי "לכבוש" את ליבה. היא לא רצתה להיות כבושה. לא תחת אותו טיפוס שהייתי. אני התמלאתי חרדה. מאבד את השליטה. השליטה עליה, השליטה על העתיד. נותר מרוקן ללא קלפים מנצחים.. לוזר. רק כשהייתי נכון להוביל עם החולשות, להיות חלש, להסכים לזה שאשתי לא תהנה מיחסים.. רק אז היא התחילה להנות.

חברים יקרים, לא אלאה בדברים, רק זאת אומר, יש תקווה!!!!! יש ניסים!!!! אני חוויתי אכזבה כה מרה בקשר שלי עם אשתי, הייתי כה מסכן, כה גלמוד, כעני בפתח. אסירות תודה לאלוקים אני היום במקום אחר. היום אני מאושר בנישואין. לא סובל אלא נהנה.

אז לכל מי שמסתפק, יש כאן דרך חיים! חיים. לחיות. לחיות בכיף.

רשימת ההבטחות של צעד 9 -
1. נלמד שחרור ואושר חדשים.
2. לא נצטער על העבר ולא נרצה לסגור עליו את הדלת.
3. נבין ונרגיש את פירוש המילה שלווה.
4. נדע שלום עם עצמנו.
5. לא חשוב עד כמה נמוך שקענו, נראה כיצד הניסיון שלנו יכול לעזור לאחרים.
6. הרגשת חוסר התועלת והרחמים העצמיים ייעלמו.
7. לא נתעניין בדברים אנוכיים, ונזכה בהתעניינות מחברינו.
8. נאבד את העיסוק האובססיבי בעצמנו.
9. הגישה שלנו לחיים תשתנה.
10. הפחד בפני אנשים והפחד מחוסר ביטחון כלכלי יעזבו אותנו.
11. נדע בדרך אינטואיטיבית כיצד לנהוג במצבים שהיו מבלבלים אותנו בעבר.
12. לפתע נגלה שלאלוקים יעשה בשבילנו מה שלא יכולנו לעשות לבדנו.

האם אלו הבטחות מוגזמןת?

איננו חושבים כך.

הן תמיד תתגשמנה אם "נפעל" על מנת להשיגן.

לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן

יומן מסע

הרבה מאד זמן לא עידכנתי את היומן מסע שלי והחלטתי היום לעדכן קצת.

אני רוצה להיות אסיר תודה לאלוקים על התוכנית הנפלאה הזו שמצילה לי את החיים, ועל הספונסר שמדריך אותי בדרך, ועל הספונסיים שלי שנותנים לי לעשות שירות ונתינה ולצאת מעצמי ולתת לאחרים, ועל הדרך אני מקבל מזה לעצמי הרבה החלמה, ועל החברים הנפלאים שנמצאים איתי בדרך, על העזרה הרבה שאני מקבל מכל חבר וחבר.

כשנכנסתי לא חלמתי שאני יהיה במצב שאני נמצא בו היום.

הדבר הראשון זה כמובן הנקיות המופלאה מתאווה, ועוד הרבה מתנות שבדרך שאני ינסה למנות אותם בקצרה.

1. אני יותר ויותר מחובר לחברים שלי בישיבה ולמשפחה שלי.

2. אני יותר נוכח במציאות הקיימת, בשמחות במשפחה, באירועים וכדו'.

3. אני עומד יותר במקום של נתינה ולא במקום של לקיחה ולקיחה, כמו לעזור בבית בשמחה ובאהבה ולא בתחושה של "למה דווקא אני צריך לעזור כעת?", וזה באמת לא משנה לי האם גם אחרים צריכים לעזור כעת.

4. זיהוי פגמי האופי שלי ופחדים שמנהלים אותי, ואח"כ למסור אותם לאלוקים, ואני לומד שאני לא ימות אם אני לא יפעל על הפחדים שלי, ואני יכול לעשות גם דברים שאני מפחד לעשות אותם ושאני מפחד מהתוצאה שזה יכול להביא לי, ואני אסיר תודה על זה שאני יותר ויותר מכיר מי אני באמת, ואני מתנהל על פי מי שאני ולא על פי מה שאני רוצה שאהיה. ואסירותודה שיש לי אתגרים ואני לומד וטועה ולומד מהטעות וממשיך הלאה ומתקדם וצומח.

ועוד הרבה מאד דברים.

אני רוצה לציין אסירות תודה גדולה, שההורים שלי יודעים שאני בתוכנית והיה להם מאד קשה כל העניין הזה, ואסירות תודה שהתייעצתי ועשיתי את כל מה שהספונסר אומר לי בהקשר לאיך אני צריך להתנהל איתם בכל העניין של התוכנית, והיו להם גם מלא פחדים מה התוכנית תעשה לי ואולי היא תהפוך אותי לאדם שונה ואחר.

ואסירות תודה שלפני כמה שבועות לאחר שהייתי בבית בשבת, אמא שלי קראה לי ואמרה לי שהפחדים שלהם כלפיי נעלמו והם רואים שהשתניתי לטובה ומשהו טוב קורה איתי, ואני אסיר תודה על התוכנית שנותנת לי מתנות נפלאות בחיים.

בחסד אלוקים אני נקי היום "258" יום "רק להיום", מכוחו הגדול וכלל לא מכוחי שאני חסר אונים מול התאווה, ואני מתפלל ליום נקי, שפוי, מפוכח, מחובר ומועיל.

אשתדל בעז"ה להיכנס יותר לפורום כשאוכל, ובעז"ה לעדכן יותר בתדירות את ה"יומן מסע" שלי.

לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן

מקום בעייתי

יש לדעת, דלפעמים שולט היצר על האדם מכח סגולת הזמן או מקום או ענינים אחרים, (וכמו שביארו רז"ל על דור המדבר שהיו במקומות שהיו שם הרבה מזיקים וכוחות רעים, "והם" גרמו להם נסיונות והרהורים עד שניסו את הקב"ה עשרה פעמים במדבר). ובפרט אם נכנס לזמן או למקום שהיה לו כבר רגילות להיכשל בו. וצריך לדעת זאת, כי לפעמים נופל האדם ביאוש מזה שכבר הצליח במשך תקופה ארוכה להתרחק לגמרי מהיצה"ר והיה בטוח בנפשו שכבר השיג איזה מדריגה להיות מופשט מהיצה"ר בדרגא מסוימת, ולכן אח"כ כשיש לו ח"ו שוב איזה ירידה נדמה לו שכל עבודתו ירדה לטמיון ואין לה שום ערך לשומרו להבא מן החטא. אבל באמת זה טעות, כי אי אפשר להוכיח מזמן אחד על זמן אחר, דלפעמים המקום או הזמן מעורר אצלו שוב התגברות היצר באופן מיוחד אשר בעקבותיו נכשל כבתחילה אבל באמת כוחו יהיה יפה בשאר הזמנים אם לא יתרשלו עתה ידיו עקב המכשול. ועליו רק ללמוד ולהבין שצריך להוסיף עוד יראת ה' בנפשו כדי שיהיה מוכן למלחמה בכל עת ובכל מקום, אך אל יכנע לבבו מפגעי המכשולים.