לעבוד צעדים - לקבל הבטחות
לפני הכל, הקדמה. הגעתי לכאן בגלל סיבה אחת, וזאת הסיבה שבגללה אני נשאר: ההתמכרות שלי למין ולתאווה שהרסה לי את החיים. חשוב לי לזכור את זה, ולא להתפתות להאמין לעצמי כאילו אני באיזה תכנית עזרה עצמית שתעזור לי להגיע למימוש עצמי או כל מיני דברים טובים אחרים. אני לא כאן כדי שאהיה משוחרר מפגמי אופי שלא נותנים לי להתקדם בחיים, אלא כדי להפסיק להשתמש בתאווה. חשוב לי לזכור את זה, כי אם אני מתבלבל, אני עלול לחשוב שבעצם הכל בסדר, ואז השלב הבא הוא להפסיק לעבוד. רק הכאב של השימוש בתאווה משאיר וישאיר אותי כאן.
ואחרי ההקדמה הזאת, מותר לי להינות מהפירות של העבודה העצמית שאני עושה בתכנית. לא מדובר בעבודה קלה, ובמידה מסויימת כל צעד מתוך 12 הצעדים הולך ונהיה קשה יותר ויותר, אבל בנוסף לקרן שזה הניקיון, יש גם ריבית של חיים טובים יותר בהרבה דברים אחרים. את המתנות האלו תיארו החברים הראשונים שהיו בתכנית בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית הצעדים) כשהם כתבו את "ההבטחות של צעד תשע":
[i]אם השתדלנו בשלב זה בהתפתחותנו, נתפלא עוד לפני שנעבור את מחצית הדרך. נלמד שחרור ואושר חדשים. לא נצטער על העבר ולא נרצה לסגור עליו את הדלת. נבין את פירוש המילה שלווה ונדע שלום עם עצמנו. לא חשוב עד כמה נמוך שקענו, נראה כי הניסיון שלנו מועיל לאחרים. רגשות של חוסר תועלת ורחמים עצמיים ייעלמו. לא נתעניין בדברים אנוכיים ונזכה בהתעניינות מחברינו. נאבד את העיסוק בעצמנו. הגישה שלנו לחיים תשתנה. הפחד מאנשים ומקשיים כלכליים יעזוב אותנו. נדע אינטואיטיבית כיצד להתנהג במצבים שהרתיעו אותנו בעבר. לפתע נגלה שאלוהים עושה עבורנו את מה שאנו לא יכולים לעשות עבור עצמנו. האם אלו הבטחות מוגזמות? איננו חושבים כך! ראינו שהם קוימו בינינו לעיתים במהירות לעיתים לאט יותר. הן תמיד תתגשמנה, אם נפעל על מנת להשיגן.[/i]
יש לנו שתי דרכים או גישות לחיים כאשר אנחנו רואים את הצעדים ואת ההבטחות. דרך אחת היא לנסות לעבוד על ההבטחות, ולחשוב שהצעדים יגיעו ממילא. הדרך השניה היא לעבוד על הצעדים ולתת להבטחות להגיע ממילא. הגישה הראשונה היא דרך החיים הישנה, הגישה השניה היא דרך החיים החדשה.
בגישה הראשונה אני אומר בעצם שאני רוצה חיים טובים, לא רוצה להרגיש חוסר תועלת, לא רוצה לפחד מהמצב הכללי וכן הלאה, ואני משוכנע שאם רק היו לי את החיים האלו - בודאי שכל הבעיות האחרות שעליהם מדברים בצעדים, היו נעלמות. הרי אם היה לי טוב, לא הייתי רב עם אף אחד, לא הייתי מתבייש בשום דבר שאני עושה וכן הלאה. במילים אחרות, אני רוצה להגיע למצב מסויים ועושה הכל כדי להגיע לתוצאה הרצויה.
הגישה השניה אומרת בדיוק הפוך: אני צריך לעבוד רק על עצמי, ואת התוצאה אני משאיר לאלוקים להעניק לי. התפקיד שלי הוא לא לנסות לשפר את החיים שלי כל הזמן אלא לנסות לשים את אלוקים ואת הזולת במרכז, לזוז קצת ממרכז הבא, ואז אלוקים כבר ידאג לכך שהתוצאה תהיה חיים בלי אומללות.
כל הזמן ניסיתי את הדרך הראשונה. ניסיתי וניסיתי, אבל התוצאה המיוחלת לא התממשה. בתכנית הפכו לי את המשקפיים, וכאשר התמקדתי בחלק שלי של עבודת הצעדים, אלוקים מימש את ההבטחות.
לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן
