גילוי מדהים: אני לא מושלם
כן, ברור, אף אחד לא מושלם. הו, בודאי, אבל האם אתה - כן, אתה שקורא כעת את הפוסט הזה - גם אתה לא מושלם? אתה בטח אומר "ברור, מה השאלה", אוקיי, אז נראה אם אתה מצליח למצוא עשרה פגמי אופי שלך עצמך. בכנות, נראה לי שלרובנו זאת לא משימה פשוטה בכלל. אצלי בכל אופן, לפני שהגעתי לתכנית לא יכולתי למצוא בעצמי הרבה פגמים. ידעתי היטב לנאום כמה כולם לא מושלמים וכמה זה בסדר להיות לא מושלם, אבל במציאות לא ראיתי את עצמי ככה. ראיתי רק את מעלות עצמי וחסרונות הזולת.
הדבר הראשון והמרכזי שתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות מלמד אותנו זה שלהיות רוחני זה בדיוק ההיפך מלהיות מושלם. להיות לא מושלם זה אומר להיות אנושי. אדם מושלם זה אדם שמריח את הפרחים מהצד השני שלהם, אבל כל זמן שאנחנו חיים על פני האדמה - אנחנו לא מושלמים. הבשורה הגדולה היא שזה בסדר גמור להיות אנושי, וזה ממש בסדר להיות לא מושלם.
ההבנה הזאת היא הבסיס לכל הגמילה. קודם כל להודות שאני לא מושלם, שיש לי בעיות שלא אוכל לפתור אותן בעצמי, ובעצם לעולם לא אוכל לפתור אותן. הבעיות שלי ילוו אותי כל החיים - אבל זאת לא סיבה להתבייש או לא לאהוב את עצמי. ההיפך, ההבנה הזאת היא המקום בו אני מתחיל סוף סוף לקבל את עצמי. הרדיפה אחרי השלימות, הפרפקציוניזם הם אלו שגורמים לי להתבייש ולא לקבל את עצמי, אבל כאשר אני מבין שאני בסך הכל בן אדם, אני יכול סוף סוף לקבל את עצמי. כן, לקבל את עצמי למרות ההתמכרות, למרות הנפילות, למרות ההתמודדויות.
כל מי שמגיע להחלמה מגיע מלא בושה ועם ביטחון עצמי נמוך. בדרך כלל זה שילוב של הבעיות שהיו לנו לפני ההתמכרות, ביחד עם ההשפעה ההרסנית של ההתמכרות עלינו. אין ספק שנפילות באופן קבוע בפורנו, אוננות או שאר תאוות לא מוסיפות שום דבר לדימוי העצמי שלנו. פיצול האישיות שאנו חווים כתוצאה מההתמכרות הפעילה מדרדר אותנו לעבר בושה עמוקה. לכן, הצעד הראשון להחלמה הוא ההבנה שאנחנו אנשים טובים וחולים אך לא אנשים רעים. אנחנו צריכים לקחת אחריות על המעשים שלנו אבל לא להתבייש במי שאנחנו.
וזה ממשיך לאורך כל שאר הצעדים. בצעד השני אנחנו אומרים כי "הגענו לאמונה שכח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו", מה שבעצם מהווה הצהרה שכעת איננו שפויים. בצעד הרביעי אנחנו עורכים חשבון נפש על טיבם המדוייק של פגמינו, וברור שאנחנו מגלים שאנחנו לא מושלמים. וכן הלאה בשאר הצעדים, עד הצעד העשירי בו אנחנו בעצם מגלים שגם כאשר נמשיך לעבוד כל החיים לפי התכנית, נישאר לא מושלמים: "המשכנו בחשבון הנפש וכאשר שגינו - הודינו בכך מיד". וכאשר שגינו - לא "אם שגינו", ללמדנו שנמשיך לטעות כל החיים, וזה עדיין יהיה בסדר גמור, כל זמן שניקח אחריות על מעשינו ונשתדל לתקן את הדרוש תיקון כמיטב יכולתנו.
אלוקים ברא אותנו אנושיים, עם מעלות ועם חסרונות, עם הצלחות ועם כשלונות. המסע הרוחני לעולם לא יהיה מסע לשלימות רוחנית אלא להתקדמות רוחנית. עלינו מוטל להפנים את מקומנו בעולמו של הבורא ולשאוף להתקדם ככל האפשר אל עבר הטוב ביותר שאנו מסוגלים להגיע - אך לעולם לא לשאוף לשלימות. שלימות ניתן למצוא רק באלוקים עצמו.
