המסר הבא מיועד לא רק למי שאשתו יודעת, אלא גם למי שחושב שאשתו לא יודעת (אבל היא בטח מרגישה...). את הדיון האם לספר לאישה או לא - אפשר להשאיר לפוסטים שדנו כבר בנושא, וכעת נתמקד רק בשאלה שבכותרת .

הנה עברו שלושה חודשים נקיים, אני מרגיש שכבשתי את האוורסט. הגעתי לצעד 9 בתכנית וביקשתי סליחה מאשתי, תוך שאני לוקח אחריות על המעשים שלי וגם מציע לעשות כל הנדרש כדי לתקן את הבלאגן, אבל אשתי לא לגמרי משתכנעת. כאילו היא אומרת שהיא סולחת והיא מקווה שזה סוף הסיפור, אבל אני מרגיש שהיא עדיין חוששת. למה היא חוששת לעזאזל? היא לא רואה כמה אני רציני בעבודה שלי על עצמי?

אז זהו שלא. היא כבר עברה מספיק כדי לדעת שאי אפשר להאמין לי, ואי אפשר לבוא אליה בתלונות. קניתי את הדעה הזאת שלה בזכות מלאה. היא כבר תפסה חומרים מלוכלים במחשב שלי לפני שש שנים והיתה מהומת אלוקים ונשבעתי שזה לא יחזור על עצמו, אבל זה לא מה שקרה. גם בפעם השניה שהיא תפסה אותי ואיימה לפרק את החבילה, זה לא היה סוף הסיפור, ולמרות שמאז נזהרתי יותר, היא לא טיפשה והיא ידעה טוב מאוד איפה אני שקוע. אז איך פתאום אני רוצה שהיא תשתכנע שאני צדיק גמור? למה שהפעם זה יהיה שונה? זה שאני אומר שהפעם זה שונה, לא מכריח אותה באמת להאמין לי.

שלא תבינו לא נכון. היחסים שלי עם אשתי מעולם לא היו יותר טובים כמו מאז שהצטרפתי לקבוצת תמיכה. היא תומכת בי ואני באמת (אולי לראשונה מהחתונה) פתוח לצרכים שלה, עוזר באמת וכן הלאה. אבל זה עדיין לא אומר שהיא ישנה בשקט כאשר אני נמצא ליד המחשב עד השעה 2 בלילה. נכון שהייתי בפורום שלנו במקום באתרי תועבה, אבל איך היא אמורה לדעת? אם היא צריכה לבדוק בהיסטוריה - סימן שהיא עדיין לא בוטחת בי.

ומה שאני למדתי זה שהדרך היחידה לכפר באמת זה בלי ללחוץ עליה לקבל תאריך יעד לקבלת התשובה, אלא להבין שפגעתי בה ושאין לי כעת שום אשראי לבקש שיאמינו בי. וככל שאני ידרוש לעצמי פחות קרדיט על השפיות שלי, כך יש סיכוי שיהיה יותר ברור שאני באמת נקי (לא מפחד ולא בגלל העבירה ולא בגלל שאני לא רוצה להתגרש) ואשתי תשים לב לזה ולאט לאט המסר יחלחל. אני משתף אותה כל יום בחוויות שלי מהשפיות החדשה שאני נושם, ומתפלל לה' שהיא תראה שאני רציני הפעם.

וכל זמן שהיא לא משתכנעת, אני בא בתלונות רק לעצמי, אבל אף פעם לא לאשתי.

זלמן