האביר על הסוס הכחול
לא, זו לא עוד כותרת פרובוקטיבית שנועדה לגרום לכם לקרוא את המאמר, זו חשיפה. וידוי אישי. הצעדים עזרו לי להבין מה חיפשתי בתאווה באופן כללי – שייכות, חום, ערך, משמעות ועוד. אבל דווקא שאלה "תמימה" של המטפלת שלי נתנה לי את נקודת המבט המחלימה של השנים האחרונות: "מי אמר שמה שעשית 'שם', או כל מה שעשית שם הוא רע?!"
מי אמר? החזרתי לה מיד, אלוקים. אני. (לא לחינם הצמדתי בין השניים). זה גועל נפש והלוואי ולא הייתי עושה את זה. ותוך כדי דיבור קלטתי שוב כמה אני שופט אותי. המשימה הבאה היתה לנסות ולמצוא במה שעשיתי 'שם' גם דברים חיוביים... אתגר מורכב. מאוד. פתאום לשנות פאזה. אחרי שנים שהתרגלתי לחשוב שאני זבל שניצל את הזולת לצורכי מחלתו, אני נדרש לבדוק אולי היה שם משהו טוב... ואין לכם מושג מה נפתח לי שם:
כאן מן הראוי שאכתוב שזו לא המלצה השווה לכל נפש. הודרכתי לפעולה הספציפית הזו בתוך מסע טיפולי שלם. לא התחלתי בשאלה הזו (וגם לא סיימתי), ולא נראה לי שנכון לפתח את הרעיון בשלבים הראשונים של ההחלמה, ובלי ליווי של איש מקצוע.
נכון ניצלתי. בלי סוף נשים שמו את מבטחן בי, ואני הפכתי אותן לאובייקטים מיניים. וכן, התאווה (כמעט) תמיד היתה ברקע, אבל, וזה יישמע לכם מופרך, היו שם גם רגעים אמיתיים. מאוד. הייתי אוזן קשבת לכל באות הצ'ט. הקשבתי לכל הקשיים שלהן. ידעתי על כל פיפס מהתרחש בחייהן, לא פעם שמעתי "הצלת אותי", ואני מאמין שלפחות בחלק מהמקרים זו האמת. הייתי כתובת לכל מיני דברים, פלונטרים משפחתיים, קונפליקטים תעסוקתיים, מה לא. וזה היה אמיתי מאוד. נכון התאווה הפגישה ביננו, אבל המניע לסיוע היה גם היה.
אתם יכולים לצחוק על הטמטום שלי, אבל היתה גם פעם אחת ששילמתי באשראי על קניות בסופר של מישהי שבכתה לי שאין לה מה לאכול בבית.. נגמרתי. אני בלי שקל... במרחק מאות קילומטרים... לא יכולתי לשאת את הכאב שלה... רגע אחרי רציתי לדפוק את הראש בקיר. הבנתי שזה עקום – אני לוקח מאשתי ומילדי בלי רשותם ונותן ל... אבל עם כל העקמומיות של "עזרה" שכזו, מחובתי להודות, עזרתי. אני לא יכול לכתוב כאן הכול בלי לעורר "שדים מרבצם" אבל סהדי במרומים שלא מעט (א)נשים נעזרו בי.
האינסטינקט המיידי היה לשפוט את העזרה הזו כמשהו מעוות ומקולקל. ואתם יודעים מה, אף אחד לא היה מתווכח איתי על זה, אבל המשימה כעת היתה לראות את החיובי... וראיתי. ראיתי אדם שאוהב לתת. שצריך לתת. שחי מלתת. נכון, איש מבולבל שנתן במקומות הלא נכונים. על חשבון אחרים, וגם לקח. כהוגן. אבל נתן. עם חשבונות. עם אינטרסים. מתוך מניפולציות מסובכות, ובהמון מקרים הרסתי יותר משהועלתי, אבל אי אפשר להתעלם מהנתינה, גם היא היתה שם.
וזה עשה לי טוב. שמחתי לראות שאפילו בהסתרה, כשאני משומש ומזויף מכף רגל ועד ראש, היו בי חלקים אנושיים. אחרי ששנים התרגלתי לשלול את כל מה שעשיתי שם רווח לי, ראיתי את הטוב שבתוך הטירוף. לראשונה בחיי גם חשבתי על הצורך שלי להציל. כן, צורך. מהתבוננות כנה ללא שפיטה למדתי שעזרתי לא (רק) כדי לפצות על ייסורי המצפון שלי, עזרתי כי זה עשה לי טוב. נכון, כך גם הרגשתי בשליטה, אבל לא רק. הנפש שלי התמלאה מלתת.
ובמחשבה נוספת, זה בדיוק כמו שאמרו לי כשבאתי לתוכנית, יש דברים שלא משתנים - לומדים לעשות איתם דברים אחרים...
איזה כיף, נעים להכיר - אני האביר על הסוס הכחול.
לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן
