מלחמה

שאלו פעם חתן צעיר מדוע אינו מתגייס לצבא שכן זה עתה פרצה מלחמה וצריך עזרה דחופה בשדה הקרב. ענה החתן: תאמינו לי שיש לי מספיק מלחמות בבית...

ספונסר

אני אסיר-תודה על הזמן, האהבה והניסיון שהחונך שלי שיתף אותי בהם. היום אתקשר לחונך שלי.

המדרף אחר השלימות

במסגרת תהליך ההחלמה, אני רואה גם שיפור גדול במישור הכלכלי. לראשונה מאז נישואיי (חלף למעלה מעשור מאז נישאתי), התחלתי יחד עם רעייתי במהלך של מבורך לקיחת אחריות כלכלית.

כמו בכל תחום בחיים, התהליך יודע עליות ומורדות, אך כמו בכל תחום בחיים מאז תהליך ההחלמה, הכיוון הכללי הוא של עלייה והתקדמות.לראשונה אני מוצא את עצמי באופן יומיומי מוותר על דברים שאני רוצה לקנות. לא על כל דבר. לא בכל פעם. אבל על הרבה דברים הרבה פעמים.

***

לפני מספר ימים, הזדמן לי בנסיבות מסוימות לצאת עם כמה מילדיי לאכול פיצה. רצה הא-ל, והיה זה לאחר שסיפרתי להם על המהלך שאנחנו עושים. הלכנו לפיצרייה מסוימת, זולה יחסית, ושם התברר לנו, כי אם חפצים אנו בתוספת אחת על כל המגש, הדבר יוסיף סכום מסוים לעלות המגש. אך אם חפצים אנו בשתי תוספות שונות, שכל אחת מהן רק על חצי מגש, הדבר יוסיף סכום כפול (נשמע מסובך? גם אני הייתי מסתבך למקרא השורות האלה...).

החלטתי לוותר על התוספת החביבה עליי. הילדים קצת התפלאו ושאלו. הסברתי להם שלאחרונה אני משתדל לוותר על דברים. "אבל אתה לא אוהב פיצה רגילה בלי התוספת הזו?" שאל אחד מהם. "זה לא שאני לא אוהב בכלל. אני פחות אוהב. זה טוב. זה טעים. זה רק לא מושלם", השבתי. "אני לא חייב שהכל יהיה מושלם, טוב זה גם טוב...". 

.***

סיפור החיים שלי (במיוחד לפני תהליך ההחלמה, אבל במידה רבה גם אחריו) הוא חיפוש המושלם. אני לא מוכן לקבל משהו שהוא לא כזה.

במשך שנים נמנעתי מתפילות, כי גם ככה אני מתפלל כמעט בלי כוונה, אז מה זה שווה? עד היום, אני לא שלם עם היצירה שלי בתחומים שונים (למרות שרבים מתפעלים ממנה, ובתוכם אני), כי "זה לא מספיק מקצועי". המאכלים הטעימים ביותר שאני קונה לעצמי, מאכזבים. דמיינתי שהם יהיו טעימים יותר. וכמובן, גם יחסי אישות טובים עשויים להיות בשבילי בלתי מספקים, כי יש נקודה קטנה שהיא לא בדיוק איך שרציתי.

***

כתוצאה מהגישה הזו שלי סבלתי הרבה. האלוקים בחסדו וטובו הרעיף עליי מידי יום שפע של מתנות, אך אני תמיד מצאתי כתם או שריטה בכל אחת מהן. ואם לא במתנה עצמה, אז במשהו אחר שבדיוק התרחש ו"גורם" שלא אוכל לשמוח בה, או שלא אוכל להישאר שמח בה.

בתכנית ההחלמה אני לומד לשמוח בדברים חלקיים ולא מושלמים. בדברים הבסיסיים בלי כל התוספות שלדעתי אמורות לעטר אותם. באופן מפתיע, אני גם נהנה הרבה יותר מהחיים. אני חווה את הדברים הטובים שקורים לי, במקום לחוות את מה שחסר בהם...

במחלה שלי אני רוצה את העוגה המשובחת ביותר, עם הקצפת העשירה ביותר, כשהיא מסודרת בזיגוג סימטרי, וכשבראשה מוצב בצורה מדויקת הדובדבן המובחר ביותר. בהחלמה אני לומד לשמוח גם בלחמנייה פשוטה. אולי בעצם גם בפרוסת לחם טרי...

לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן

חצי הקערה המלאה

הסחת הדעת

וגם באופן שהסתכל ממש אין עכשיו הזמן להתעסק עם המכשול ולהתחרט. כעת צריך להסיח דעת לגמרי כאילו לא אירע כלום, והטיפול עם המכשול ידחה לזמן אחר. ויש שחושבים מחמת יראת ה' שבקרבם שעתה הזמן לחשוב על מה שחשב וראה. וטעות הוא, וכך מקובלנו מרבותינו שכל מחשבה שאינה נותנת חיזוק לאדם אלא רפיון, נכנס בולא תתורו...