|
|
| בדיחה |
 |
|
המעלית מגיעה
שלשה שיכורים הגיעו לפסי הרכבת. האחד אומר 'תראו כמה מדרגות'.. השני אומר 'עזוב את המדרגות תראה איזה מעקה נמוך' והשלישי 'חבר'ה כדאי לברוח מהר, נראה לי שהמעלית מגיעה'...
|
|
| רק להיום |
 |
|
רגשות
יש ימים שהם פשוט לא מה שהיינו רוצים שיהיו. הבעיות שלנו יכולות להיות כה פשוטות כמו שרוך נעל קרוע. או לעמוד בתור בסופרמרקט או שאנו חווים משהו הרבה יותר רציני, כמו אובדן עבודה, בית או אדם אהוב. בכל מקרה, לעיתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו מחפשים איך להתחמק מתחושות אלה במקום פשוט להכיר בכך שרגשות אלה כואבים. אף אחד לא מבטיח שהכל יהיה כמו שאנו רוצים כשאנו מפסיקים להשתמש. בעצם, אנו יכולים להיות בטוחים, שהחיים יימשכו, אם נשתמש או לא. נתמודד עם ימים טובים וימים רעים, תחושות נוחות ותחושות כואבות. אבל אנו כבר לא חייבים לברוח מהן. אנו יכולים לחוות כאב, צער, עצב, כעס, תסכול - כל התחושות האלה שבעבר התחמקנו מהם בעזרת הסמים. אנו מגלים שאנו יכולים לחוות תחושות אלה נקיים. אנו לא נמות וסוף העולם לא יבוא רק מפני שיש לנו תחושות לא נוחות. אנו לומדים לסמוך על כך שנוכל לשרוד עם כל מה שמביא היום.
|
|
|
| קולות של החלמה |
 |
|
מה זה החלמה?
המושג "החלמה" יכול להיות מושג מאוד מבלבל כי הוא נותן אשליה של משהו שאפשר לתקן אותו באופן מושלם. אדם חטף דלקת ריאות, לקח קצת אנטיביוטיקה ואז היה כמה ימים "בהחלמה", והמחלה מאחריו. איזה כיף לו. אבל אצלי זה לא בדיוק ככה. אני חולה ומתחיל בדרך ההחלמה אבל נותר חולה. אז מה זה אומר שאני בהחלמה בכלל? הבלבול הוא רב יותר כי דווקא לפני שהגעתי להחלמה חשבתי שיבוא יום (כשאהיה בר מצוה, כשאכנס לישיבה, כשאעבור לישיבה גדולה, כאשר אתחתן, כאשר יהיה לי ילד וכן הלאה) שבו אפסיק סופית עם הבעיה הזאת והכל יהיה בסדר. הרי לא יתכן שגם כאשר אהיה אבא לילדים אמשיך להשתמש בתאווה. וגם כאשר המשכתי, אז היה "ברור לי" שזה זמני, והרי לא יתכן שכאשר אהיה סבא לנכדים אמשיך להשתמש בתאווה. אבל כאשר הגעתי להחלמה פתאום הבנתי שהמחלה הזאת הולכת ללוות אותי כל החיים.
ובכל זאת, למרות שלעתים נראה שאין בכלל החלמה מהמחלה הזאת ונותרים איתה לנצח, בפועל יש גם יש החלמה. נתחיל מהעובדות הפשוטות: חברים שנמצאים בהחלמה ועושים את הצעדים בפועל - נקיים. זאת עובדה. אני מכיר חברים ימים, שבועות, חודשים שנים וגם עשרות שנים. בשלב הראשון של דרכי בתכנית, הידיעה שישנם חברים שנקיים שנים הספיקה לי ולא ניסיתי לחפור בשאלה מהי בדיוק ההחלמה. כאב לי מהשימוש בתאווה, ידעתי שעוד קצת שימוש בה ואני מת, אז הסכמתי להיות חולה כל החיים והעיקר שלא אצטרך להמשיך להשתמש בה יותר. ואם הדרך הזאת שקוראים לה החלמה (והיא נשמעת בדיוק ההיפך מהחלמה) יכולה לתת לי את הנקיות - אני בפנים.
אבל אחר כך ניסיתי גם להבין מהי ההחלמה הזאת שכולם כאן מדברים עליה. השאלה התגברה כאשר ראיתי חברים שנקיים תקופות ארוכות ובכל זאת נפלו, מה שהוכיח שגם ההחלמה הזאת היא לא ממש תעודת ביטוח מפני נפילה אפשרית. שאלתי את הספונסר והקשבתי לחברים משתפים בקבוצות השונות ונראה לי שהבנתי קצת את המושג הזה. אגב, די ברור שישנן הרבה הגדרות שונות למושג הזה, בדיוק כפי שישנן הרבה הגדרות לשאלה מהי התמכרות.
אז בקצרה החלמה פירושה - החופש לבחור. לא, החלמה אין פירושה ביטוח מפני נפילה, והחלמה גם אין פירושה שהמחלה נעלמת, ממש לא. מצד שני החלמה פירושה שאני לא חייב להשתמש בתאווה. אני אמנם יכול להשתמש אך גם יכול שלא להשתמש. עבורי זאת החלמה וזה כל מה שאני יכול לבקש. הרי במשך כמעט שני עשורים הייתי מוכרח להשתמש בתאווה, בין אם רציתי ובין אם לא רציתי. כאשר התאווה הגיעה לביקור - היא תמיד לקחה אותי איתה בתור שבוי. הייתי אזוק בידיים וברגליים ולא היה לי שום סיכוי מולה. כל המאבקים והנסיונות להשתחרר מאחיזת החנק של התאווה רק הגבירו את הלחץ מצידה עליי. במילים פשוטות מאוד (ונגד כל מה שחשבתי כל חיי) ניטלה ממני הבחירה החופשית. ובלי בחירה חופשית - בטח שאני ממשיך ליפול כל הזמן.
בהחלמה לא קיבלתי תעודה שיצאתי מההתמכרות, אבל כן זכיתי בנס המדהים של הבחירה החופשית. לאדם שלא חווה התמכרות, אין אפשרות להסביר את הפלא העצום הזה שבו אני יכול לבחור שלא ליפול, אבל עבור מכור כמוני, זה בדיוק כמו לצאת מבית כלא לחופשי. זה עובד בערך ככה: כל יום שבו אני עושה את הפעולות הנכונות וחי חיים רוחניים, אלוקים עושה עבורי את העבודה והוא לוקח אחריות גם על התאווה שלי. אני יכול לעבור דברים שעבר היו שולחים אותי על טיל לעזאזל והיום הם חולפים לידי בלי לפגוע בלי ובלי להשאיר סימן. אין שום ספק שדבר כזה הוא לא בכוחי בשום אופן אלא פעולה שמגיעה רק בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו. ביום שבו אני קצת "מנותק" והתאווה קופצת לביקור, עדיין יש לי שהות להגיב נכון ולהתחיל בסדרת הפעולות שיתנו לחסד אלוקים להיכנס לחיי ולגרש את האובססיה.
אז נכון שאני יכול להפסיק לעשות את הפעולות הנכונות ואז אפול בלי ספק, אבל יש לי את החופש לבחור וזאת החלמה.
|
|
|
| קולות של החלמה |
|
|
למה תאווה?
רוב המאמצים שמושקעים בניסיון למנוע מאנשים להמשיך בפעילות הרסנית של התמכרות, מושקעים בהצגת ההרס שהדבר גורם, הכאב, חוסר התועלת וכן הלאה. יש בזה כמובן הרבה היגיון, כיון שאם אנחנו לא מודעים להשלכות המלאות של המעשים שלנו, קשה לנו להתחייב לתהליך ההחלמה שהוא תהליך המצריך הרבה השקעה, התמדה, כנות ועוד הרבה מצרכים שקשה לקנות במכולת השכונתית במחיר מבצע.
אבל ביחד עם זה, יש אולי דבר שכדאי לנו לעשות במקביל: להציג דוקא את מה שההתמכרות נותנת לנו בחיים. ואולי יש מצבים שודקא הצגת הפיתרון של התאווה, יכולה להיות בעלת השפעה טובה יותר מאשר הצגת ההרס, בפרט אצל אנשים שכבר ניסו הכל ושום דבר לא עזר. כאשר הגעתי לתכנית, לא הייתי צריך עוד ידע נוסף לגבי חומרת האיסורים וגם לא הסברים עד כמה הבגידה פוגעת באשתי - את כל זה ידעתי מצוין. אמנם מה שהיה חסר לי בעיקר הוא כח ולא ידע, אבל הידע שיכול היה לעזור לי הוא דוקא הידע ההפוך - הידע על מה שאני מקבל מהשימוש בתאווה.
כי יש כאן איזה שהוא בעיה. אני משתמש בתאווה נגד רצוני, למרות שאני יודע כמה זה רע וכמה לא כדאי לי להמשיך להשתמש בה, אז השאלה שהייתי חייב לשאול את עצמי היא: למה? מה אני מרוויח מכך? אנשים ממשיכים להשתמש בהתמכרות שלהם עד שהם מתים, ולא מצליחים להפסיק, אז חייב להיות מניע עוצמתי מאוד שהוא יותר חזק מכל דבר אחר שיש לאדם בחיים שלו. אנשים סובלים מכל מיני מחלות שנגרמות בגלל סמים או אלכוהול או יחסי מין לא בטוחים, אנשים מתאבדים ואנשים נכנסים לדכאון, וזאת רק רשימה חלקית של מה שאנחנו מעוללים לעצמנו במחיר של המשך ההתמכרות. ושוב נשאלת השאלה: למה?
אז כאשר הגעתי לכאן הסבירו לי שאכן ההתמכרות היא לא בעיה בכלל, אלא להיפך - היא הפיתרון. יש לי כל מיני בעיות שאני לא יודע להתמודד איתם, ולכן אני משתמש בתאווה כפיתרון. והנקודה הזאת היא קריטית עבורי, כי אם אני לא יודע מה הבעיה ומה הפיתרון - לעולם לא אוכל לטפל בבעיה שלי.
אז מה הבעיה שלי? קודם כל מה לא - זה לא התאווה, לא הפריצות ברחובות (טפו!), לא נשים וגם לא אתרי פורנו. להאשים את כל אלו זה כמו לומר שבגלל שיש סכין הפכתי לרוצח. הבעיה המרכזית שלי היא החיים עצמם, שקצת גדולים עליי. בשפה של התכנית, קוראים לכל הבעיות האלו "פגמי אופי", שהם במילים אחרות כמות לא פרופורציונלית של קווי אופי רגילים לחלוטין.
אין שום קו אופי שאלוקים יצר שהוא רע במהותו או טוב במהותו, כולם זה ענין של איזון, בדיוק כפי שכל סוג טעם באוכל הוא טוב אם הוא נמצא בכמות נכונה. קצת מלח גורם לאוכל להיות טעים, אבל הרבה ממנו הופך אותי לבלתי אכיל, ואותו דבר זה עם סוכר או מיץ לימון. גם פחד או רחמים הם דברים טובים כל זמן שמשתמשים בהם בצורה מאוזנת, אבל ברגע שהם במינון לא נכון - הם הופכים להיות בעיה רצינית, עד כדי מצב של חוסר יכולת להמשיך להתמודד עם החיים כפי שהם, ואז השלב הבא הוא אימוץ פיתרון אחר - במקרה שלי זה התאווה.
זאת הסיבה בגללה כל כך הרבה מהנושאים כאן בפורום או במייל היומי לא עוסקים בתאווה בכלל, אלא בכל מיני חוויות אישיות של חברים שמספרים איך הם התנהגו אחרת לאישה או לילדים, או לא שיקרו לבוס בעבודה, או הצליחו להיות רגועים למרות שהיה פקק בכביש. זה יכול להיראות מוזר למי שמחפש פורום שבו הנושא המרכזי יהיה עד כמה גרועה התאווה, אבל למעשה אם אנחנו רוצים לטפל בבעיה האמיתית, אנחנו צריכים להבין שההתמכרות נותנת לנו מפלט מהבעיות האלו של החיים, ואז לחפש פיתרון אחר במקומה.
|
|
|
| מבט מהמקורות |
|
|
מעט מעט
בכל קבלה שרוצה לקבל על עצמו [קבלה חיובית ומעודדת] צריך תחילה לחלק את הנסיון לחלקים קטנים ולקבוע קבלה על חלק אחד (כגון שבחלק אחד ביום יתחזק בזה ביותר, יותר משאר היום). וכמו"כ לא יקח על עצמו שום קבלה לטווח ארוך, אלא רק לכמה ימים או שבוע ואח"כ עוד שבוע וכו'.
|
|
|
