הדשא של השני...
יש אימרה ששמעתי כאן לראשונה (אבל בטח יש לה מקור אחר) שכאשר הדשא של השני ירוק יותר - זה תזכורת שהגיע הזמן להשקות את הדשא שלי.
האימרה הזאת נכונה בהרבה מקומות בחיים, אבל יש לה גם צד אפל. עבורי, להיות בתחרות ובפרט תחרות שנובעת מקנאה, יכול להיות עבורי הרסני. לפעמים אפילו עדיף שהדשא של השני יהיה ירוק ושלי מוזנח, העיקר שלא אכנס למקום הזה שבו אני משווה את הדשא שלי לדשא של השני כל הזמן כיון שזה עלול להטריף אותי.
הנה אחד המקומות האלו. מדובר כמובן על אשתי. כאן זה מסוכן מכמה בחינות, כולל העובדה הפשוטה שאשתי היא לא בדיוק רכוש שלי, וגם לא נועדה כדי שאנצח בתחרות מלכת היופי שהכרזתי עליה בתוך הראש שלי. יתירה מזו, עצם ההשוואה של אשתי עם נשים אחרות, גם אם זה נעשה כדי "להתחיל להשקות את הדשא שלי" היא מסוכנת עבורי. אם אני נמצא במקום הזה, אין מצב שאהיה מסופק, ותמיד יהיה לי על מה להסתכל ולהרגיש מתוסכל ממה שיש לי - וזה לא משנה בכלל מה האמת האובייקטיבית לגבי מה שיש לי ומה שאין לי.
הדרך הנכונה היא כמובן לשמוח במה שיש לי, בלי להיכנס להשוואות בכלל. או כמו שאומר פתגם אחר: יכול להיות שהדשא של השני ירוק יותר, אבל גננים מאושרים לא ישימו לב לכך...
אז כן, אלוקים יצר המון נשים בעולם, ואם אני מתחיל להשוות את אשתי לנשים אחרות אז במוקדם או במאוחר אמצא את עצמי מתוסכל ולא מסופק ממה שיש לי. לעומת זאת אם אני מחליט לשמוח במה שיש לי, אוכל למצוא את כל הדברים הטובים שיש באשתי ולהיות מסופק ומאושר במה שנתן לי אלוקים. אני מודה לאלוקים על האישה שהוא נתן לי, וככל שאני רוצה יותר לראות את הדברים הטובים והמעלות שיש בה - ככה אני מוצא יותר מהן.
