הסיבה היחידה להפסיק
ישנן המון סיבות בגללן אדם יכול להתחיל החלמה או להגיע לפורום, או לרצות להפסיק, אבל ממה שאני מכיר יש רק סיבה אחת שיכולה באמת לדחוף אותי להפסיק את השימוש בפורנו. אז זה מתחיל כמובן מכך שזה "עבירה", או שזה בגידה באשתי, או שזה גורם לי לבזבז זמן בעבודה וכן הלאה וכן הלאה, המון סיבות טובות מאוד, שכל אחת מהן היתה אמורה בפני עצמה להספיק עבורי כדי שלא אמשיך את ההתמכרות שלי, אבל למרבה הצער - אפילו כל הסיבות ביחד לא הצליחו לעצור אותי.
הנה דוגמא. אשתי תפסה אותי פעם ראשונה ואחרי כמה שנים תפסה אותי פעם שניה. ידעתי שאין לי עוד צ'אנס ואם היא תופסת אותי פעם נוספת - אני מפסיד את כל חיי המשפחה שלי. אין ספק שזה איום רציני מאוד, ובאופן הגיוני זה היה אמור להיות סוף פסוק, כי אם אני חושב על כל פעולה אחרת שהיתה מסכנת את כל החיי משפחה שלי - ברור לי שהייתי מעדיף להמנע מאשר להסתכן. אבל כאן זה היה שונה, ידעתי שזה מסוכן, ידעתי גם שבמוקדם או במאוחר אשתי תתפוס אותי (כי תכל'ס, סוף גנב לתליה, ואי אפשר להסתיר את זה לנצח), אבל זה לא עזר לי והמשכתי לעשות בדיוק את מה שעשיתי לפני כן.
גם הענין של העבירה היה בערך אותו דבר. ידעתי כמה זה חמור, וידעתי בדיוק מה הגדר של העבירות שאני עובר, כולל כל המדרשים והאזהרות המפורטות יותר שקשורות ל"חטאים" שלי, אבל בתכל'ס - המשכתי לעשות את אותו דבר. וזה גם כן מוזר, כי בתכל'ס אני לא יאכל חזיר גם אם תהיה לי לכך תאווה מאוד חזקה, כיון שאני יודע שזה אסור וכו', אבל כאן שזה עבירות הרבה יותר חמורות - אני עובר עליהן בשאט נפש בלי שום בעיה שוב ושוב, במזיד ובכוונה תחילה.
אז בעצם כשאני חושב על זה, נראה די ברור שמכל הסיבות הנכונות לא יכולתי אף פעם להפסיק, והאמת שכנראה גם לא באמת רציתי להפסיק. לא שממש לא רציתי, אבל הרי התאווה זה אני בעצמי, אז ה"אני" של התאווה רצה יותר חזק מאשר ה"אני" שפחד מאשתי או ה"אני" שלא רצה לעבור עבירה. אז מה כן יכול לשכנע אותי להפסיק? רק כאשר כאב לי. לא כאשר אשתי רצתה שאלך לטיפול, לא כאשר פחדתי להפסיד אותה, לא כאשר רציתי להיות אבא טוב לילדים שלי, אלא כאשר אני סבלתי מספיק. זה קצת דומה לאדם שרוצה להפסיק לעשן בגלל שזה עושה ריח לא נעים לבגדים, סיבה שבדרך כלל לא מספיק טובה כי להפסיק. גם כאשר הוא רוצה להפסיק לעשן בגלל שאשתו לא שמחה מכך - זה בדרך כלל גם כן לא מספיק. אבל מה כן? כאשר המעשן משתכנע שזה מסוכן לו ורע לו, אז יש סיכוי שהוא יכול סוף סוף ללכת לגמילה ולהפסיק לעשן.
עד שלא כאב לי חזק מספיק - לא רציתי לעזוב את הפורנו והתאווה. תכל'ס, לא היתה לי סיבה מספיק טובה לעשות את זה. הם היו שם בשבילי מתי שהייתי צריך אותם, פתרון זמין ונוח, ובדרך כלל גם חינמי, לכל הבעיות בחיים שלי. יום רע בעבודה? אין בעיה! יש פורנו. בעיות עם אשתי והילדים? מצוין, אפשר לברוח לתאווה. קשיים כלכליים? - כנ"ל. אז למה שאעזוב את זה רק בגלל שזה מפריע למישהו אחר?. אבל כאשר נהיה לי עצמי כואב, והבנתי שזה לא באמת שווה לי, אז פתאום הסכמתי בצער רב לוותר על התאווה שלי ולהמשיך הלאה בחיים. זה לא קל, כל יום מחדש שאני צריך לוותר על התאווה זה לא פשוט כי אני רגיל אליהם והם ליוו אותי כל כך הרבה שנים בנאמנות, אבל כל יום מחדש (ולפעמים כל דקה מחדש) אני נאלץ לוותר עליהם אם אני רוצה להמשיך לחיות.
לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן
