ואם אשתי לא מספיק יפה?
נו, אז מה עושה אדם שאשתו לא מלכת היופי? ובינינו, גם מי שאשתו יפה, אבל תכל'ס היצר הרי תמיד יודע לראות נשים אחרות ולמצוא בהן את מה שאין באשתו.
אדבר על עצמי. אשתי נראית מצוין בלי עין הרע, אבל כשהיא רזה אז פתאום בטן של אישה בהריון תגרה אותי מאוד. אחר כך כאשר אשתי תיכנס להריון הבטן תעצבן אותי ואני בכלל ארצה מישהי רזה... וזה כמובן נכון לגבי גבוהה ונמוכה, שחורה ובלונדינית ועוד אלף דברים.
ואז יש לי תירוץ מצוין שאני הולך ומסתכל סביבי כל הזמן בגלל שאשתי לא מספיק יפה בעיניי. אבל אם רק היתה לי את האישה ההיא - הכל היה בסדר והייתי מסופק.
אז נתחיל מהסוף: זה שטויות ותירוץ עלוב. מי שלא מסופק במה שיש לו - אף פעם לא יהיה מסופק.
בואו נדבר קצת על מראה ויופי ואח"כ נחזור לנושא שלשמו התכנסנו כאן.
האם יש דבר כזה יופי מוחלט או שאנחנו לימדנו את עצמנו לאהוב יופי מסויים? כל אחד יגיד ש"ברור שיפה זה דבר טבעי", אז יש לי חדשות בשבילכם. אנחנו החלטנו (או שהחליטו בשבילנו) מה נקרא יפה ומה בדיוק יגרה אותנו. קחו דוגמא הכי בסיסית ופשוטה: כולם יודעים שאישה רזה היא אישה יפה. כל אחד יודע שבשידוכים יש הגדרות מאוד ברורות לבחורה עם עודף משקל "היא מטופחת", "יש לה חן מיוחד", "יודעת לדאוג לעצמה", וכן הלאה. כי זאת מוסכמה ברורה שאישה שמנה היא פחות יפה.
זה נראה הדבר הכי טבעי שיש אבל זה לא תמיד ולא בכל מקום ככה. בעבר הלא רחוק, נשים שמנות היו נחשבות מושכות. עד היום יש מקומות באפריקה שהמלך מתחתן עם אישה שמנה מאוד וזה נחשב מגרה, לעומת רזון שנחשב חולני ודוחה. תספרו את זה לאנורקסיות...
הלאה, עור שזוף נחשב היום בריא ומגרה. אבל לא תמיד זה היה ככה ולא בכל מקום זה ככה אפילו בימינו. עד לפני לא הרבה שנים, נשים היו עובדות בחוץ וכמובן משתזפות, ואז מה היה נחשב מגרה? דוקא אישה בעלת עור לבן! תספרו את זה לכל מכוני השיזוף.
אפשר להמשיך עם עוד דוגמאות אבל נראה לי שהבנו את הרעיון. הרעיון הוא שבפירוש יופי זה דבר שתלוי במה אנחנו מחליטים שהוא יפה. איך הצליחו לשנות לכולנו את ההסתכלות על נשים? עם הרבה הרבה שטיפת מוח. מודעות, שלטים, פרסומות וכן הלאה. אז עכשיו אנחנו יודעים מה גבר צריך לעשות כדי שאשתו תהיה יפה בעיניו: הרבה הרבה שטיפת מוח חיובית. כל הזמן לראות מה אשתו כן יפה בעיניו. לנסות להכניס לראש תמונה של אשתו כשהיא במיטבה (לבושה לאירוע וכיו"ב) ולדחוף לעצמו חזק לראש "זאת אשתי והיא יפה". וכמובן ביחד עם זה לנסות להימנע ככל האפשר משטיפת המוח השלילית של הרחוב.
יש כמובן נקודה נוספת שקשורה בעיקר למכורים. עד כאן זה נכון לגבי כל אישה, מכאן ולהבא זה מתאים יותר למכורים כמוני.
אצלי, גם אם אשתי היתה מלכת היופי, זה לא היה מספק אותי. תמיד הייתי ממשיך לחפש הלאה. זה לא קשור לאשתי ולא לאיך היא נראית. זה קשור אך ורק לחסכים הנפשיים מהם אני סובל, אותם אני מנסה למלא כל הזמן בריצה ובריחה אל התאווה. גם אם אשתי תתלבש מליון דולר ותהיה רזה וגבוהה ובלונדינית וכל המעלות של פרסומוות הזבל - עדיין אסבול מחוסר שקט נפשי וחיפוש מתמיד אחרי נשים אחרות (גם פחות יפות). לכן, אצלי הפתרון לא קשור בבגדים של אשתי, לא באיפור שלה ואפילו לא בכך שאני יעבוד על עצמי לראות את היופי שלה. אצלי הפתרון קשור אך ורק לכך שאני יעבוד על החסכים הנפשיים שלי, ואז ממילא אהיה פנוי לאהבה אמיתית וכבר לא ישנה לי השאר.
לדיון המלא בפורום לחץ כאן
