להעריך נכון את התאווה
זה קורה לי הרבה שאני מזלזל בתאווה (בואו נדלג הפעם על שאלת המליון דולר שנוגע בהתמכרות). זה הזמן שבו מופיעה ההכחשה הקבועה שבה אני נגעל מהפורנו ובכלל "לא מבין מה לעזאזל חיפשתי שם". כן, כל יום נקי נוסף שעובר אני ממשיך עמוק יותר בכיוון הזה שמציג את עצמי כצדיק גמור, ואת הפורנו כשטות וטירוף לא הגיוני. סתם איזו רוח רעה שעברה עליי וברוך ה' נפטרתי ממנה.
אבל זאת טעות איומה, וזה עלה לי ביוקר כל פעם שהשתכנעתי בגישה הזאת. לפני כמה ימים דיברתי עם חבר שאמר לי "נפלתי רחמנא ליצלן", ובקול שלו היה נשמע שהוא נגעל מעצמו. שאלתי אותו מה כל כך מזעזע בנפילה והוא לא הבין מה אני לא מבין. שאלתי אותו האם כאשר יילך לבקר אדם שנפגע בתאונת דרכים הוא ייגעל ויגיד לו שהוא "פצוע רחמנא ליצלן", או שיכאב לו עליו והוא ישתתף בכאבו. תכל'ס, הגישה של ה"רחמנא ליצלן" מגיעה מהונאה עצמית. אני משכנע את עצמי שאני בכלל צדיק שלא שייך לתאוות העולם הזה, ואז כשאני נופל אני שבור לחתיכות כי זה לא מסתדר עם הדימוי העצמי שלי. במקום זה אני צריך להבין שה' ברא אותי עם תאווה, והתפקיד שלי הוא רק לא ליפול, אבל אין לי מה להיבהל מכך שיש לי תאווה, כי בדיוק כך נבראתי.
אין ברירה, הגיע הזמן שאתחיל להעריך נכון את התאווה, את המקום החשוב שהיא תופסת בחיים שלי. כן, אני נהנה מפורנו. אם יש מישהו שלא נהנה מכך - שירים יד. או אולי נאמר זאת אחרת: אם יש מישהו שלא נהנה מפורנו הוא בטח לא חבר בפורום ולא מנוי על האימייל היומי. (הייתי הולך אפילו עוד שלב ובזהירות אומר שמי שלא נהנה מפורנו צריך לראות רופא טוב). שיהיה ברור: זה שיש לי תאווה כזאת לא אומר שהדבר הוא נכון ולא אומר שזה טוב. התאווה היא תאווה שה' ברא, אלא שהוא גם רוצה שלא נשתמש בה, בודאי שלא בצורה מוגזמת ומטורפת, והוא גם ברא אותנו כך שאם אנחנו נותנים לתאווה להתשלט לנו על החיים - זה כואב נורא. אבל עדיין התאווה היא אני. לא היצר הרע ולא השטן. אז אכתוב שוב: אני נהנה מפורנו.
זה לא סתם שאני נהנה מכך. יש לי סיבות מאוד טובות ליהנות מהפורנו, חוץ מהעובדה שה' ברא אותי עם תאווה לנשים. מה אעשה כאשר יש לי יום רע ואני בודד? מה אעשה כאשר אני מבואס ואין לי חשק לאף אחד בעולם? מי עוד יקבל אותי בלי לשאול שאלות, בלי להעיר הערות, בלי לדרוש דבר? זה אפילו יותר טוב מאלכוהול ומסמים. זה (כמעט תמיד) חינם, זה (כמעט) בלי תופעות לוואי, זה (כמעט תמיד) זמין, זה (כמעט תמיד) אישי, ובקיצור זה פתרון (כמעט) מושלם לכל בעיה שיש לי בחיים. מה הפלא שהתמכרתי לכך?
אז כעת בהחלמה, אני פתאום מנסה לשכנע את עצמי שזה בכלל פויה... בא נאמר שהצלחתי לשכנע את עצמי, אבל מה יקרה כאשר אצטרך שוב את הסם הזה? ברור שאחזור שוב לאותו מקום בדיוק כי זה עובד. אז אין לי ברירה אלא להבין שזה לא לא רע, לא פויה ולא איכסה. זה כיף, זה מדהים, זה פתרון מצוין. אבל זה לא עובד. כי אחרי שנים שהשתמשתי בפתרון הזה לכל הבעיות שלי, אני יכול להגיד ברור שבמבחן התוצאה - זה רק הרס לי את כל החיים. ולכן אין לי ברירה אלא לעזוב את זה, למרות הכאב ולמרות שאני כבר ממש חייב לצרוך את הפורנו, האוננות ושאר צורות התאווה על בסיס יומיומי.
אגב, מי שחושב שזה המצאה שלי, כדאי שייזכר במאמר חז"ל: "אל תאמר 'אי אפשי בבשר חזיר', אלא אפשי ואפשי, אך מה אעשה והקב"ה אסר על כך?"
