שנה של נקיון
מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו, בחצרות בית ה'.
שנים של בכי כבוש בעת אמירת ההלל, בכי מייסר, בכי מרעיד מתחת לטלית, שאף אחד לא יראה,
הבטחה לקדוש ברוך הוא ברגעים של שיחרור ופתיחות, שאני עוד אשלם, שעוד אראה את דרכו לברואי עולם.
לא ידעתי, לא שיערתי עד כמה התרופה תהא מתוקה. כל כך מתאימה. לא ידעתי איך אעביר את המסר של התקווה במקום הייאוש של המחלה.
איך אוכל לדבר עם מישהוא בעולם על הגועל הזה?
אבל האמנתי בו, והוא נתן לי. ועוד איך נתן לי. והראה לי בדיוק מה אני צריך לעשות כדי לשלם לו נגדה נא לכל עמו.
חבר חדש, חבר רגיל, חבר ותיק, וכבר עברה לה שנה + בשמור עיניך, שנה שלימה של נקיות והתקדמות במפוכחות ונוכחות בחיים עם אלוקים אוהב שמנחה אותי לאורך כל הדרך, וככל שהיה נראה לאורך כל זמן המחלה הפעילה שהוא נטשני ועזבני, כיום אני נוכח ורואה שהוא מחזיק אותי על שתי כפות ידיו הגדולות ונותן לי לנוח עליהם. אני איתו. טוב לי.
תכננתי לכתוב פוסט ארוך, מושקע ומרגש. משהוא שיעורר כל אחד. אני לא יכול. אני מרגיש כנה להגיד שאני לא יכול לעשות את זה, אין לי מספיק ישוב הדעת לזה, וזה בסדר ככה, כמו שזה.
אבל אני מרגיש צורך אנושי-יהודי להעיד לפני אחי ורעי, ברואי העולם, שמרגישים כמו שאני הרגשתי כשהגעתי לכאן חבול ומוכה, על סף דירדור אנושי בלתי נתפס והוא ברחמיו (ובעזרת החברים הרבים והטובים שליוו אותי במסירות וחלקם כבר לא כאן לדאבוני) שלא כלו הרימני מאשפתות התהום, חיבקני ורחצני וטיהרני.
אחים, כן הייתי באשפתות, עמוק עמוק עמוק. היה רע לי. אותתתי על זה בכל אותם הפסיקים שרימזו על מה שאני לא כותב, מה שאינני יכול לבטאה,,,,,,, אריאל והפסיקים הם קראו לי,,,,,, הרגשתי צורך נואש של אדם שאין לו מדי הרבה ברירות ע"מ להיחלץ מהתופת, מהזוהמא, מהבור העמוק. צרחתי את זה כאן בהתחלה לכל מי שהסכים לשמוע את קיטורי ואת ייסורי, צעקתי ומחיתי ושיגעתי, אבל היום גם קיבלתי את זה כאן. את חיי במתנה. היום טוב לי יותר מאי פעם בחיי. אני אוהב את מה שאני עושה לעצמי כיום.
תודה לך אבי שבשמים.
תודה לך יחזקאל על הזכות שזכית.
תודה לכם חברים.
לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן
