חדשות ישנות

יהודי הלך לבדיקות מקיפות במרפאה והרופא הבטיח שהוא יתקשר אליו למסור את התוצאות. ואכן היהודי מקבל טלפון מהרופא: 'יש לי חדשות רעות וחדשות עוד יותר רעות, ממה להתחיל'? - 'מהחדשות הרעות' ענה היהודי. - 'ובכן החדשות הרעות הם, שעל פי הבדיקות שערכנו אתה אמור למות עוד שבוע'. היהודי נכנס ללחץ ושאל 'אם כך איזה חדשות יותר גרועות מזה כבר יכולות להיות?' - והרופא עונה: 'כבר שבוע שאני מנסה להשיג אותך'...

לראות חיובי

אשים בצד את הדעות השליליות שלי על אחרים, במקום זאת אתרכז בלהוקיר את התכונות החיוביות בכולם.

מה חסר לי?

יצא לי לאחרונה לקרוא סיפור מעניין על אחד האישים שחיו ופעלו בדור האחרון.

בילדותו, כאשר היה בן חמש וחצי, החליטו ההורים והגננת להעלותו לכיתה א', למרות גילו הצעיר, בשל כישוריו יוצאי הדופן ומשיקולים נוספים. הם הביאו את הילד לפני מנהל בית הספר, שרצה לבדוק את התאמתו לכיתה א'.

מנהל בית הספר שירטט דמות פשוטה של ילד: ראש, גוף, ידיים ורגליים. באחת הידיים צייר חמש אצבעות, וביד השנייה צייר ארבע אצבעות בלבד. "הבט היטב בציור הזה ילד", פנה אליו המנהל בחביבות, "ולאחר מכן אמור לי מה חסר לילד הזה".

התבונן הילד בציור, וללא היסוס השיב מיד: "חסרה לו כיפה...". המנהל, שציפה כי הילד ישיב שחסרה לילד אצבע, התמוגג מן התשובה, והכריז: "הילד הזה – יראתו קודמת לחכמתו. נקבל אותו לבית ספרנו".

***

פעמים רבות, חשתי ועודני חש, שחסרים דברים בחיי. שהמון דברים תקועים: בהתנהלות הכלכלית, בניהול סדר יום, בזוגיות, בחינוך ובקשר עם הילדים, בהשתלבות תקינה בקהילה, בקיום התורה והמצוות, בהוצאה לפועל של הכישרונות בהם חנן אותי האלוקים. וכל אלה רק מעט מזעיר (פשוט עברתי כרגע טיפול שיניים כואב, ואני מתקשה להתרכז מספיק כדי לכתוב רשימה שלימה יותר).

העניין הוא, שגם אם "חסרה לי אצבע", גם אם החיים שלי הם בעלי מום בתחומים רבים, למעשה, הדבר שהכי הכי חסר לי הוא "כיפה" - חיבור לאלוקים. ואם נחזור לסיפור-למשל: יותר חסרה לי "כיפה", מאשר חסרה לי "אצבע". זאת למרות שחסרונה של ה"אצבע" בולט הרבה יותר בעיניי.

החיבור לאלוקים הוא השורש שמתוכו יכולים לצמוח ולהתפתח כל ענפי החיים שלי בצורה טובה, ובסופו של דבר, גם "האצבעות החסרות" תושלמנה דרכו.אז אין לי רשימה ארוכה של בעיות. יש לי בעיה אחת מרכזית – חיבור רוחני לקוי. ככל שהבעיה הזו תיפתר יותר, כך תיפתרנה יותר ויותר הבעיות הקטנות הצומחות מאותה בעיה מרכזית.

הדבר מזכיר לי פירוש יפה של רבי שלמה קלוגר, שראיתי לפני שנים רבות בסידור "בית יעקב" ומאותו רגע הוא ממשיך ללוות אותי.

בסוף תפילת שמונה עשרה בברכת "שים שלום" אנו אומרים: "בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ. כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם".

ומבאר רבי שלמה קלוגר, שאנו מבקשים מה' שיברך אותנו באור פניו, בקרבתו אלינו, ומתוך שיברך אותנו בכך, נזכה בדרך ממילא לכל הברכות האחרות, "כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ" באמצעות הארת פניך, "נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ" את כל הברכות – "תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם".

יהי רצון שנזכה, בכל פעם שאנו חשים חסרון, לפנות אל הכתובת הנכונה כדי למלא אותו-אותנו.

לקריאת התגובות בפורום לחץ כאן

רגישות מתגברת

אמנם יש לציין, דגם אחרי שכבר הגיע במדה מסויימת לשמירת הראייה, מ"מ יתכן שאם יזדמן לו פתאום איזה ראייה אסורה בקרן זוית תגרום לו הראייה נזק גדול, שהמחשבה על הראייה תחזור על עצמה כמה פעמים מבלי שיצליח להתנתק ממנה. וע"ז צריך לדעת שאל יפול רוחו מזה, אלא אדרבא ואדרבא סימן יפה הוא לו, שזה מראה בעליל שחושיו רגישים וזה סימן קדושה.