מתאווה לאהבה
נושא הכנס הרביעי של שמור עיניך נבחר "מתאווה לאהבה", שתי מילים כל כך הפוכות, אבל למרות זאת הבלבול ביניהם כל כך גדול, ולא לחינם. הרי את אותה פעולה בדיוק אפשר לעשות באהבה או בתאווה. אבל למעשה זה לא מסתיים כאן, עיקר הבלבול בין התאווה לאהבה הוא לא בקשר למה שמכונה בעולם היום "לעשות אהבה", קרי - יחסי מין, אלא בעצם כך שהחיפוש הנושא אחרי אהבת אמת, והמרדף הבלתי פוסק אחרי תאווה - שניהם מגיעים מאותו מקום בדיוק בנפש האדם.
אריך פרום היה פסיכולוג יהודי מפורסם שנמנה על הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה. במרכז התאוריה שהוא פיתח עומד המניע של כל אדם לסיפוק הצרכים הפסיכולוגיים שלו, שרובם נובעים מהתסכול של הבדידות. פרום האמין שהבדידות הזאת התגברה מאוד בעידן שלנו, ככל שהחירות האישית הפכה רבה יותר, וככל שהקשרים החברתיים בין בני האדם התפוררו (במעבר מקהילות קטנות ומחוברות לערים הגדולות והמנוכרות). הוא כינה זאת בשם "הבדילות הקיומית".
אז איך אנחנו מתמודדים עם הבדילות הקיומית הזאת? רובנו לא כל כך טוב. לפי פרום, בני האדם יצרו להם שלושה דרכים להתמודדות, אבל שלושתם לא מספקים מענה מספק, ולכן לא באמת פותרים את הבעיה. פרום ציין את הבריחה אל העבודה והיצירה, את הבריחה אל איבוד האישיות העצמית בתוך קבוצה (קונפורמיות), וכן את הבריחה אל סמים, יחסי מין וחוויות נוספות מסוג זה. מה שמעניין אותנו ביותר הוא כמובן הדרך השלישית - הדרך בה אנחנו בחרנו כדי לברוח מהבדילות הקיומית, וכמו שכל אחד כאן יודע - הדרך הזאת נכשלה. היא אמנם סיפקה מענה רגעי אבל זה לא החזיק לטווח ארוך. בזמן השימוש בתאווה הצלחנו להרגיש את החוויה האקסטזית שבה אנחנו מתחברים או "נעלמים" לתוך משהו גדול ומשכר, אבל כשהחוויה הסתיימה, נשארנו עם הבדילות הקיומית, בתוספת הכאב של הריקנות החדשה.
אחרי שנפסלו שלושת האפשרויות הראשונות, מסביר פרום מהי הדרך היחידה שתוכל לספק בן אנוש - לדעתו הדרך הזאת היא אהבת אמת. לדעת פרום אהבת אמת היא מיומנות שכל אחד יכול לפתח, ואיננה מתנה בה זכו אנשים מסויימים לעומת אחרים שלא זכו. הוא טוען שכמו כל מקצוע שניתן ללמוד אותו, ניתן ללמוד גם כיצד לאהוב.
אם נתרגם את התאוריה היפה הזאת למושגים שאנחנו כמכורים חיים בהם, נוכל לומר בבטחה שהמניע למחלה והמניע להחלמה הוא אותו מניע בדיוק. אנחנו מרגישים ריקנות ובדידות ורוצים להרגיש שייכות וחיבור. במשך הרבה שנים אנחנו מנסים כל דרך להתמודד, וזה מביא אותנו בעיקר לבריחה אל התאווה (ובנוסף פעמים רבות גורם לנו לנסות לשקוע בעבודה או לבריחה באמצעות היטמעות בקהילה או קבוצה). אבל זה לא עוזר ואנחנו ממשיכים לסבול, ואז בסוף אנחנו מגיעים בלית ברירה אל הפיתרון היחיד שכן יכול להצליח - אל האהבה.
הבעיה היא שכאשר אנחנו מגיעים ומנסים לאהוב - אנחנו מגלים שאנחנו לא יודעים איך. לא יודעים איך לאהוב את עצמנו, לא יודעים איך לאהוב את אלוהים, לא יודעים איך לאהוב אחרים, וגם לא יודעים איך לאהוב את האישה איתה התחתנו. זה בדיוק המקום בו הצעדים, הקבוצה והספונסר נכנסים לתמונה. הם כאן כדי ללמד אותנו את המיומנות הזאת שנקראת אהבה. הם עוזרים לנו ללמוד שאהבה היא לא יחסי מין (למרות שהם יכולים להיות חלק מאהבה) אלא דוקא האכפתיות, הנתינה והקבלה ללא תנאים.
