להוציא את מצרים
פסח הוא החג של המכורים, בלי ספק. החג בו בני ישראל יוצאים לחירות. הרבה כבר נכתב כאן על הקשר בין השיעבוד להתמכרות, ובין היציאה ממצרים להחלמה, אבל כל זה הוא רק חלק אחד של הסיפור. עם ישראל יצא ממצרים בארבעים יום, אבל לקח ארבעים שנה להוציא את מצרים מעם ישראל.
בקריאה שטחית של סיפור יציאת מצרים, נראה שעיקר הענין היה לצאת ממצרים, אבל אם מסתכלים קצת יותר, מסתבר שלעזוב את מצרים זה דוקא החלק הקל בכל הסיפור הזה. אחרי שבני ישראל כבר יצאו ממצרים, הם עדיין נותרו כבולים אל העבר שלהם, ולא היו מסוגלים להוציא את מצרים מתוכם.
זה הסיפור שלנו, ואם לתרגם את זה לשפה פשוטה של מכורים אז אפשר לומר שלהפסיק זה קל, הקושי הוא להישאר בהפסקה. מה הבעיה להפסיק? כל אחד הפסיק אלפי פעמים. זה כמו הבדיחה על זה שאומר שזה קלי קלות להפסיק לעשן - הרי הוא עשה את זה כל כך הרבה פעמים. השאלה היא איך נשארים בהפסקה.
או שאולי נכון יותר לומר שבהתמכרות שני החלקים הם קשים, והשאלה היא רק מה יותר קשה. זה לא באמת קל להפסיק, בדיוק כמו שלא באמת קל להוציא את עם ישראל ממצרים, אבל גם לא קל להישאר בהפסקה כמו שלא קל להוציא את מצרים מעם ישראל. באופן אישי, השלב של "יציאת מצרים" הוא מקביל אצלי לשלב בו הגעתי להחלמה, השלב בו נכנעתי באמת והסכמתי לעשות מה שצריך כדי להחלים. זה לא מובן מאליו ובודאי לא קל. זה החלק בו אני מוכן לעשות מה שאומרים לי, לאפסן את האגו, ולקבל הדרכה של אנשים אחרים, גם אם היא לא נראה לי ואני חושב שאני יותר חכם מכולם. זה צעד ענק בדרך להחלמה. צעד לא פשוט ובודאי לא קל.
ולמרות הקושי של הצעד הזה, הוא עדיין רק צעד ראשון. להודות בחוסר אונים זה צעד ענק, אבל לבד זה לא מספיק, זה כמו לצאת ממצרים אבל להשאיר את מצרים בתוכי. כדי להוציא את מצרים, אני חייב להמשיך לעבוד את שאר הצעדים, כל אותם אלו שבאמצעותם אני מתמודד עם ההתמכרות שבתוכי. העבודה על פגמי האופי, ההשקעה בתכנית, בקשר עם אלוקים ועם אחרים וכן הלאה.
החלק הראשון של ההחלמה הוא הפסקת כל הפעילות הכפייתית שלנו. זה אומר שגם אם אני מאוד רוצה - אני לא פועל לפי ההתמכרות. זה קשה, אין ספק, אבל זה רק החלק הראשון. אם אני עוצר כאן, האובססיה לא נעלמת, והחיים לא משתפרים אלא הופכים להיות גרועים יותר, כיון שהכפייתיות (הפעולה) היא רק הדרך להקל על האובססיה (המחשבות הטורדניות). כדי להיות בן חורין באמת, אני חייב להפסיק את הכפייתיות (לצאת ממצרים) ולדאוג להפסקת האובססיה (הוצאת מצרים).
