על תלות והתמתכרות
לאחרונה נשאלתי מהי התכונה שהכי מאפיינת מכורים. השואל אמר כי לפעמים רואים מישהו וההתנהגות שלו היא "טיפוסית" למכור, אבל קשה לזהות מה בדיוק רואים, אז מה בעצם מאפיין אותנו יותר מהכל?
חשבתי ולא ידעתי מה לענות. ישנן כל כך הרבה תכונות אופי לכל אדם, והבעיה היא כמובן לא התכונות עצמן אלא המינון שלהן. מה שאצל אחד הוא נורמלי - אצל השני הוא בעייתי, ולא בגלל התכונה עצמה אלא בגלל הכמות. זה כמו מלח וסוכר או כל דבר אחר. הבעיה היא לא בסוכר אלא במינון שלו, בדיוק כפי שהבעיה איננה במלח אלא במינון שלו. פחות מידי מלח יעשה את האוכל תפל ולא טעים, אבל יותר מידי יעשה אותו בלתי אכיל ואפילו מסוכן.
אז מה בכל זאת מאפיין מכורים? אולי, כך חשבתי, האפיון המתאים הוא הקיצוניות של תכונות האופי. אבל גם האפשרות הזאת נפסלה. ישנם אנשים קיצוניים מאוד שאינם מכורים, וישנם מכורים שהקיצוניות איננה מאפיין בולט באישיותם. נשארתי עם השאלה.
ואז יצא לי לדבר עם ארבעה חברים באותו יום, ונושא השיחה היה זהה לחלוטין - תלות. ואם לא די בכך, באותו יום התמודדתי בעצמי בדיוק עם אותו דבר: תלות. באותו ערב הבנתי כמה דברים. הבנתי למה בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית הגמילה מהתמכרות לתאווה) מופיעים התאווה והתלוות כרוכים ביחד לכל האורך. הבנתי את מה שנכתב שם שלפעמים לרווקים יכול להיות יותר קל מאשר לנשואים - למרות שזה נראה נוגד את ההגיון, שהרי המכור לתאווה הרווק, יהיה לו קשה יותר להישאר נקי מאשר הנשוי שלפחות מקיים יחסים עם אשתו. הבנתי גם מדוע נשות המכורים עושות את אותה התכנית בדיוק המתאימה לבעליהן, למרות שאין להן שום בעיה עם תאווה. וגם הבנתי למה תשעים אחוז מהשיתופים בקבוצות הם על "רבתי עם אשתי", "אשתי אמרה", "אשתי לא עשתה" אשתי, אשתי אשתי...
אני לא יודע מה קדם למה - הביצה או התרנגולת. האם ההתמכרות גרמה לנו לההיפך לתלויים ואז לפתח יחסי תלות, או שבתוכנו קודם כל היינו תלותיים, ואחת הדרכים היתה להיות תלותיים בתאווה. כך או אחרת - זה הולך ביחד, גם במחלה וגם בהחלמה. אם התמכרות כוללת בתוכה גם יחסי תלות, אז החלמה חייבת לכלול חיים נורמליים של שחרור מתלות.
אחרי שנה בהחלמה, כאשר ההחלמה התחילה לחרוק כיון שהיחסי תלות שלי לא טופלו, הגענו אשתי ואני אל הפסיכולוג. הוא ניסה להסביר לנו שהיחסים הסימביוטיים שלנו הם לא נורמלים ולמעשה הפכנו ליצור כלאיים של שני בני אדם שאין ביניהם הפרדה. לא אשכח עד כמה הדברים שלו היו זרים ומוזרים עבורי. חשבתי שהעודף קשר ביני לבין אשתי הוא סימן לאהבה, לאכפתיות ולדברים טובים נוספים, ולא יכולתי להעלות על הדעת שלמעשה מדובר ביחסי תלות שאינם בריאים.
למדתי אז ואני עדיין לומד. כעת יש לי בבית "מד החלמה" שאומר לי בדיוק מה המצב שלי. אני לא צריך לבדוק איך אני מרגיש מול בחורה ברחוב או מול לינק של תאווה במחשב. אני יכול לבדוק מה מצב היחסים ביני לבין אשתי. אם אני יכול לקבל גם את הצורך שלה בתמיכה וגם את הצורך שלה במרחק - אני בדרך הנכונה. אם אני מתחיל לאבד את הראש בגללה - אני בבעיה לא רק בתוך הבית אלא גם ובעיקר בתוך הראש שלי.
בזמנים כאלו עוזרת לי תפילת הגשטלט (= גשטלט הינה אסכולה בפסיכולוגיה).
"אני עושה את שלי ואתה עושה את שלך
אני לא קיים בעולם הזה, כדי לענות על ציפיותיך שלך
ואתה לא קיים בעולם הזה, כדי לענות על ציפיותי - שלי
אני-אני ואתה-אתה
היה ורצה הגורל ותיפגשנה דרכינו יחדיו מה יפה, ואם לא- לא".
