צדיק תמים אני כבר לא אהיה (מאת: החבר נתן)

אחד הדברים שהבנתי עם השנים, זה שהלכה לי התמימות.

סתם דוגמא, בדיוק לפני שבוע אחד החברים שלי מהישיבה אמר מילה עם משמעות שהוא אפילו לא חלם עליה בתמימות כזו, בלא לחשוב או לדמיין שמשהו לא בסדר, ואני, כמובן, ידעתי. שמחתי בשבילו, אבל בתוך הלב התעוררה קנאה. אתם מכירים את הקנאה הזו? את התחנונים לקב"ה שימחק לי את התמונות האלה מהמוח, שאני לא אכיר אותם. כמו שכשחבר שלי אומר על סרט כל שהוא "הוא לא צנוע"... אני אבין למה הקטע התמים הזה בסרט אמור להפריע למישהו...אלוקים, אמרתי לו באחת התפילות הדומעות אחרי איזו נפילה, אני לא רוצה להיות צדיק, עזוב, אין לי חלום להיות הרב עובדיה או הרב ש"ך, רק בקשה אחת, אבא, אני רוצה לא להיות איפה שאני עכשיו. להיות רגיל, להיות בסדר, למחוק את השנים האלה מהזיכרון, פשוט לשכוח. מה אני כבר רוצה? אני שאלתי אותו בתחינה, אני רוצה לעשות את מה שאתה מצווה אותי, לא ליפול כל הזמן, לא לעבור כל גבול שאתה (ואני) מציבים לעצמי, לחיות חיים שגרתיים ונוחים, בהם אתקדם צעד אחר צעד, בלי כל הטלטלה המטורפת הזו, שמשקיעה אותי עמוק עמוק אל תוכה.

לפני מספר חודשים נתקלתי בקטע מר' צדוק ב'צדקת הצדיק' שניסה לשכנע אותי שאני טועה:

"מי שמתנהג אפילו בכל דברי הרשות וצרכי גופניים בקדושה רצה לומר שכל מעשיו לשם שמים...זהו נקרא חסיד...והשם יתברך מזמין לו תקלות ומכשולים והוא צריך תשובה וכפרה על זה דנקרא חטא, ועל ידי זה מוציא יקר מזולל. אבל צדיק שאין יוצא משורת הדין גם השם יתברך מתנהג עמו כן ולא יאונה לצדיק דייקא כל און:"

ישנם שתי דמויות בעולם, יש אנשים שעושים מה שצריך, יש בהם את התמימות והשלמות, אין להם נפילות גדולות, וניתן לומר שעבודתם היא לנסות ולקרב את רצונם ככל האפשר לרצונו של הקב"ה, אלו הם הצדיקים. מעשיהם של אנשים בעלי אופי כזה הם טובים, מבהיר ר' צדוק, אך הם אינם 'טובים מאוד'. הם עושים מה שצריך, ועל כן הקב"ה 'לא מתעסק איתם' הקב"ה אומר להם - אתם רוצים לעשות 'מה שצריך' - תקבלו 'מה שצריך', בלי נפילות, בלי חזרות בתשובה, בלי עליות ומורדות, בדיוק איך שרציתם.

אתה, אומר לי ר' צדוק, אתה שייך לאנשים מהזן השני: אנשים שמנסים להכניס את הקב"ה לכל המרחבים של החיים שלהם, בין בדברי הרשות ובין באכילה בשתייה ובין בתשמיש המיטה. אתה מנסה לעשות יותר, אתה שואף להתחבר, לחיות חיים רוחניים ולא רק לקיים מצוות כמו שצריך, להרגיש, לחוש, לטעום, להכניס את הקב"ה גם לתחומים שאין עליהם מצווה מפורשת, ובדיוק לכן הקב"ה מזמן לך נפילה. אני חוזר על זה כדי שתפנים את זה טוב טוב, ר' צדוק רואה את מבטי המבולבל, הקב"ה עוזר לך, כל הנפילות, כל הטירוף הזה שאתה נמצא בו, זה ממנו. ולמה? כדי שלא תהיה לך ברירה אלא באמת להתחבר אליו. הצדיק יכול להסתדר בלי להיות רוחני, הוא יכול לעשות רק מה שצריך. אבל החסיד, אין לו ברירה, בלי לאחד את חייו עם הקב"ה, בלי לחיות את השגחתו הפרטית, הוא לא ישרוד.

הנפילות, קובע ר' צדוק, אינם טעות בחיים שלנו. על כן, החזרה בתשובה וההצלחה בהתמודדות איתם אינה אמורה להחזיר אותנו אל מצב האפס בו היינו לפני הנפילה. מטרת התקלות והמכשולים היא להצמיח מתוכנו אופי אחר, אופי שכבר היה גנוז בתוכנו לפני כן, והקב"ה רק מסייע להוציאו אל הפועל באופן מלא.

אבא שבשמיים, אתה יודע שקשה לי, אתה יודע שהמכשולים האלה גורמים לי לכל כך הרבה כאב. בבקשה, תן בי את היכולת להבין שאתה עוזר לי, להפנים שאתה מוביל את חיי אל המקום הנכון, לראות כיצד החיים שלי מתקדמים, כיצד אני מתקרב אליך דווקא בזכות התקלות והמכשולים שזימנת לי. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי.

נתן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.