חווית מהכנס השנתי
רציתי לתאר לכם את החוויה שלי כחדש ממש בפורום, וודאי כחדש במפגש חי.
לא יודע מה זה הטירוף הזה שאחז בי להגיע לכנס, פשוט נרשמתי והתגברתי על כל הנורות האדומות שהבהבו לי בעוז, בהתחלה אפילו לא היו לי חששות, אבל ככל שהתקרבנו לכנס פשוט בקושי נשמתי,
נסעתי לכנס עם מונית עקב סידורים שהיו לי לפני זה בירושלים, אבל לא יכולתי לחשוב שאני גם חדש וגם נבוך ועוד לאחר? פשוט לקחתי מונית.
בדרך למרות שהמזגן דלק בעוז, נטפתי זיעה וחשתי גלי חום פנימיים.
היה לי ברור שאני יכול לפגוש אפילו את אחי אבל לא היה לי אכפת (בסוף לא פגשתי אותו...)
עברתי ברחוב פעם אחת בלי להיכנס לבניין, לראות אם יש מישהו בחוץ שעוקב או משהו כזה, לא היה.
נכנסתי, עמדו בפתח שניים שהאירו לי פנים וליוו אותי למעלה.
וזהו, אם שאלתם, אז פגשתי מישהו שאני מכיר מאוד טוב, והוא, ותיק ומיוחד, ניגש אילי מהר מאוד והפשיר אותי כי פשוט קפאתי על מקומי מרוב הלם לראות את השמחה ואת האהבה האמיתית שמרחפת באוויר, זר לא יבין זאת.
אין עוד מקום שאנשים כל כך חיים, מחוברים, אוהבים באמת אחד את השני ואת הבורא יתברך.
היה באוויר משהו שפשוט אפשר למשש, הרגשתי שהלב שלי מתמלא עד כדי גלישה. הרגשתי את פיקת הגרון שלי עולה ויורדת, אין ספור פעמים.
אל תחשבו, הייתי בהתחלה מאובן לחלוטין, לא ידעתי האם מותר לי לנוע ימינה או שמאלה, פשוט ברחתי למרפסת לעשן, (כן, זה המפלט הקבוע שלי) אבל ידידי הוותיק ניגש אילי והסביר לי והאיר לי, מה הולך להיות ומה בדיוק כולם עושים. בסוף התיישבתי על המקום והכנס התחיל.
התיישב לידי חבר ותיק, הוא מספר לי על עבר של התמכרות חולנית, 20 שנה!!! ומאז שהגיע לתוכנית, חצי שנה נקי, והאור, האור בעיניים פשוט פרוז'קטור, אי אפשר להאמין איזו הערכה וחיבה נושבות בין כולם.
יצאנו להפסקה, ('טהרני' כבר לכד אותי קודם, אל תשאלו אותי איך הוא קלט מי אני). דיברתי עם חבר אחד, (היושב לצידי), הצטרף טהרני, הצטרף עוד אחד ואח"כ עוד אחד. מה אומר, פשוט דיברנו את עצמנו, בלי מסכות ובלי מחיצות, זה היה חי.
לקריאת התגובות בפורום לחץ כאן
