הדתיות שלי

נתחיל מהסוף: לדעתי האישית (ומי שחושב שאני טועה זכותו המלאה לטעון כך), בהתמכרות שלי לא היה שום אלמנט שקשור לדת. לא התמכרתי בגלל שלא האמנתי בקב"ה, לא היה לזה שום קשר לעבירות שרציתי או לא רציתי לעבור, ולכן גם שום "תשובה" שעשיתי לא עזרה לי לצאת מההתמכרות. למדתי את הלכות תשובה ברמב"ם, טבלתי במקווה, צמתי ועשיתי כל מה שהדת יכולה להציע לי, אבל זה לא עזר. לא ח"ו בגלל שאין ביהדות תשובות לבעיות שלי, אלא בגלל חסרון בי (אשתדל להרחיב בנושא בעז"ה בהמשך).

ומכיון שההתמכרות לא היתה קשורה לדת וההחלמה לא היתה קשורה לדת, מה ענין דתיות כעת במסר הזה? מסתבר שלמחלה שלי יש גרורות שפוגעות בדברים נוספים, וכאשר עושים ניתוח צריך לטפל לא רק בשורש המחלה אלא לשים לב גם לגרורות.

מה שקרה לי, זה שהרגשתי צבוע ושקרן. לא הבנתי על מי אני עובד בדיוק אם במשך היום אני בחור טוב, לומד תורה ומקיים מצוות, ובלילה אני עובר על עבירה חמורה כזאת בשאט נפש במזיד. והיצר ידע טוב טוב לנצל את הרגעים המבאסים של אחרי הנפילה להוכיח לי שאני סתם דפוק, סתם עובד על כל העולם. והוא עשה את העבודה כל כך טוב, שכאשר עשיתי תשובה והיתה לי תקופת נקיות, הוא ניצל גם את זה נגדי! כאשר נפלתי בסוף, הוא הראה לי כמה הכל שטויות. כל שנה שעברה, יום כיפור הפך קצת פחות "אמיתי". כבר הכרתי את הסרט הזה: אני יעשה תשובה, יתפלל, יבכה, ואז ייצא הצום ועולם כמנהגו נוהג, וזה רק שאלה של זמן עד שאני שוב בבוץ. אז מה הקטע? למה סתם לבכות ולבלבל את הראש?

וככה לאט לאט מילד טוב וחרוץ, קצת חוצפן אבל משקיען ומוצלח, הפכתי לאיש שהקשר שלו עם הדת מתבטא פחות או יותר במעשים טכניים, בלי לב ובלי נשמה. עוד שנה חולפת ועוד שנה חולפת והמצב לא נהיה יותר טוב. אני לא רואה שיש משמעות אמיתית לתפילה מכל הלב אם בראש כבר שולטות המחשבות על הבגידה הבאה באשתי, בילדים, באלוקים ובעיקר בעצמי. והתוצאה דרדור רציני מאוד בדת.

ואז מה קרה עם תחילת המסע לשפיות? גיליתי את הקב"ה באמת. מסרתי לו את החיים שלי והתחלתי לבטוח בו ולדבר איתו. ואז כאשר התחילו להתגנב לליבי רגשות ומחשבות של נקיות ומחשבה אמיתית על הזולת, כאשר הפסקתי להיות אנוכי ומרוכז בעצמי עד כדי טירוף, הרגשתי נפלא להתפלל. ברשותכם לא אכתוב יותר מידי על "ההצלחות", כיון שיש לנו מאזין נוסף על הקו, קוראים לו היצר, ואני מעדיף לא להתגרות בו. למדתי על בשרי את הכח שלו, ולא בא לי שוב מלחמה איתו. אבל אני מקווה שהרעיון מובן. כשאני משתדל לחיות חיים רוחניים, ברור שיותר קל לי להיות שלם עם עצמי, עם מעשיי ועם המצוות שאני מקיים.

אז נכון, לא הגעתי לשפיות בגלל הדת, אבל ההתחזקות שלי בדת היא רווח נקי מהשפיות.

באהבה לכולם,

זלמן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.