פסח

חברים יקרים ואהובים,

כולם מכירים את השבוע הזה של לפני פסח עם הלחץ של הנקיונות, הקניות, ההכנות ועוד מליון דברים. אז את האפשרות הראשונה אני מכיר מצוין. אני יודע טוב מאוד איך אפשר לסיים כל יום כזה באיזה חגיגה מסוכנת של תאווה ותשוקה שמספקת לנו בריחה מכל הבלאגן הזה לזמן קצר ואחר כך מתעללת בנו עם רגשות אשמה ודכאון ועוד.

זה מוכר וידוע וקל ובחינם (בדרך כלל). וזאת בדיוק הסיבה בגללה במשך לפחות 18 שנים זה מה שעשיתי כל שנה בתקופה הזאת. היה קשה לי בחיים והפתרון הכי זמין ונוח היה הפורנו. הוא תמיד זמין (גם אם התקנתי בדיוק איזה פילטר), הוא כמעט לא מסוכן (כך לפחות חשבתי), הוא בדרך כלל בחינם, והוא סיפק לי את כל מה שהייתי צריך עבור הבריחה שלי. הוא היה הסם הכי קל וזול ומוצלח שיכולתי להשיג. לא צריך חשיש ולא הירואין.

אבל הפעם אני רוצה לספר לכם דוקא על דרך חיים אחרת. דרך חיים בה דוקא השבוע הזה הוא שבוע מדהים של החלמה.

נתחיל מהצד הדתי של הענין: פסח זה היציאה מההתמכרות. לא היציאה מארץ מצרים הפיזית. אם זה היה רק יציאה פיזית מגלות פיזית, למה אנחנו צריכים להזכיר את זה בלי סוף? מישהו זוכר את היציאה מגלות בבל מידי יום? אבל במצרים זה היה שונה. במצרים אבותינו היו מכורים לגמרי לעבדות. אתם בטח חושבים שאני מטורף. מי רוצה להיות עבד ושיתעללו בו? אמממ... נראה לי שאני לא במצב שונה. אני עבד לתאווה והתאווה מתעללת בי בלי סוף, אבל אני לא רוצה לעזוב. אז בני ישראל מגיעים וצועקים "ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה" אבל כאשר משה מגיע עם הבשורה אז פתאום "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". נראה לי די מוזר. הם עובדים וצועקים לה' ואז הוא שולח את משה שאומר להם: בואו, נגמרה העבודה. אבל הם לא שומעים כי הם עסוקים מידי...

ברשותכם נקצר כי בסוף הם "הסכימו" לצאת ממצרים. לא כולם ואפילו לא רובם. תלוי לפי איזה דעה, אבל תכל'ס כתוב "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים" מה שאומר שהכי הרבה שיצאו זה אחד מכל חמישה. ומה קרה לכל השאר? הם לא רצו לצאת... יותר כיף להישאר בהתמכרות לעבודה ולסבל. מין מזוכיזם כזה. אוי, כמה זה מוכר לי.

ואנחנו חוגגים עבור אלו שמצאו את GYE והועילו ברוב טובם לתת לה' להוציא אותם מבית עבדים ולהיות חופשיים. אני מתכוון כפשוטו: אני לא חוגג רק את זה שלפני 3000 שנה היו כאלו שהסכימו לצאת ממצרים אלא אני חוגג את זה שאני ועוד הרבה חברים טובים כאן הסכמנו לתת לה' להוציא אותנו מהעבדות הנוראה שלנו. זאת חגיגה אמיתית.

ומכאן לדרך בה אני מנסה לראות את השבוע הזה. לא כשבוע לחוץ אלא כשבוע מאתגר. שבוע בו יש לי המון הזדמנויות לדבר עם ה', לבקש ממנו עזרה ולהמתין לראות איך הוא עוזר לי. אבל יותר מהכל זה שבוע בו אני יכול שוב ושוב להתאמן להפסיק להיות אנוכי. אני יכול שוב ושוב לנצל את ההזדמנויות הרבות שיש לי כדי לעזור באמת לאשתי ולילדים, לא רק כי זה לא נעים וכי חייבים לעזור אלא כדי לעזור לשם עזרה נטו. בלי לחכות לשום שכר על כך.

ותאמינו לי, זאת התרופה הכי טובה שיש למחלה הארורה שלנו. במקום להלחם במחלה שלנו עם מקלות, אני מנסה פשוט להוריד קצת את האגו המנופח שלי ולהיות קצת פחות אנוכי ויותר מתחשב, והתרופה הזאת פועלת במהירות עצומה. אז אם לעצתי תשמעו, תנצלו את השבוע הזה ליציאת מצרים אמיתית בה הנשואים יעזרו לנשותיהם והרווקים יעזרו לאמותיהם, ותראו איך פתאום העולם נראה שונה.

אוהב אותכם,

זלמן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.