החיים זה לא בית ספר
הבנתי היום משהו בעניין הכניעה. אקווה שאצליח להביע את עצמי כראוי.
כאשר הגעתי לתכנית, שמעתי קצת מה הולך פה, שמעתי גם על כך שמהיום צריכים להיות כנים ולספר על כל דבר שקורה אתי, לספונסר או לחברים - כח עליון.
זה הסתדר לי בראש כמו עוד איזה סוג של בית ספר, או מקום עבודה, שיש מישהו בעל סמכות, שאני אמור ללמוד ממנו, לקבל ממנו, והוא בודק את התקדמותי, או על כל פנים מודע אליה, ואני צריך להיצמד אליו וללמוד להסתדר אתו.
הואיל וכך, בבית ספר כמו בבית ספר, לפעמים עולה רצון להחליק עניינים, לסבן את הסמכות שמעלי, להסתדר אתו או לסדר אותו, ולהמשיך הלאה.
לדוגמא, כל העסק הזה של הנפילות והמעידות, נתפס אצלי כדיון בעניין מידת האשמה שלי. האם אני אשם במעידה הזאת? האם הבאתי אותה על עצמי או לא?
אם נגיד הלכתי ברחוב, הגיע למולי איזה מושא תאווה שחזק ממני, ולא כל כך הסתדר לי בקלות לזוז הצידה, אז זה כבר בסדר להשתמש, כי אני לא אשם בזה. זו סיטואציה שלא אני הבאתי על עצמי. זה קרה לבד.
ומכאן הדרך קצרה, לעשות מה שנקרא בלשון התלמוד, "מכניס עצמו לאונס" (?). ללכת על קו התפר ולקוות, שאכן תתפתח אותה סיטואציה שאני אכן לא אשם בה.
(לדוגמא, אני זוכר שבתקופת המחלה, היו פעמים שלא כל כך רציתי ליפול, אז הייתי מחכה לאוטובוס, ועושה איזה מין הסכם מוזר עם אלוקים, שאם בחמש דקות הקרובות יבוא אוטובוס, אות הוא שהוא מעונין שאפול, ואז כעבד נאמן הייתי ממלא את 'רצונו', אם האוטובוס הגיע - מה נפלא, אם לא – בדרך כלל הייתי נותן לאלוקים צ'אנס נוסף, ואז עוד אחד, ועוד אחד...).
כך מצאתי את עצמי המון פעמים עומד מול עצמי, וחושב איך אני מדווח לחברים או לספונסר על מה שהיה, כדי שישתמע שאני בסדר בכל הסיפור, באופן שלא אקבל הערת אזהרה, שלא יעשו לי "נו, נו, נו...".
מה שהבנתי היום הוא, שהחיים הם לא בית ספר. אם אני רוצה לחיות, אני צריך להפנים חזק חזק, שתאווה בשבילי זה רעל, וכל טיפה הכי קטנה ממנו, שתחדור אלי, יכולה להרוג אותי - את גופי, רוחי ונשמתי. זה לא משנה אם אני אשם או לא, אם הרעל נכנס, אני אבוד לנצח.
בשביל זה אני צריך להיכנע, שזה אומר לוותר לעכשיו לחלוטין, על כל אופציה של תאווה. לא להתחיל איתה, וגם לא לזרום איתה, לוותר גם על האופציה המענגת שהיא תבוא אלי בלי יכולת להתחמק. כן, גם על זה לוותר. איך בדיוק? באיזה כוחות? אני לא יודע, אלוקים ייתן לי את היכולת לזה, כשזה יבוא, אם יבוא. אבל אני כרגע מוותר על הכל הכל הכל...
