מסובך...
כשנפגשתי עם מזכיר הקבוצה לפני שנכחתי בה בפעם הראשונה הוא סיפר שבשלב כלשהו בחייו הוא הגיע למסקנה שבראש שלו יש אזור עם הרבה חוטים מסובכים אחד בשני, אחד מהחוטים בתסבוכת הזו שרוף ומוביל אותו כל פעם לתאווה. הוא למד שאסור לו לגעת שם, באזור המסובך, אסור לו להתעסק עם מה שקורה שם.
אף פעם לא כל כך התחברתי למה שהוא אמר. "אני? מסובך?" אני הרי נורמלי לגמרי, נצר למשפחת הנורמלים הגדולה וחבר בחבורת הנורמלים. אני בסה"כ צריך לברר איפה בדיוק הבעיה שלי ושלום על ישראל, אבל כל התיאורים האלה? פחחחח, אני בליגה אחרת..
אז כמו שאתם מתארים לעצמכם, היום אני מבין אחרת וה' פקח את עיני וכו וגו... אבל ברצינות, יש מקום מסובך אצלי לגמרי. לא יודע למה הוא התכוון אבל לי זה אומר משהו קטן - שכשאני מסתבך עם עצמי ומתפלסף אם זה טוב לי או לא ואם אני מתאים לכאן או לא, בד"כ זה מוריד לי את השאלטר במוח ומרדים אותי בכל מה שקשור לפעולות. סוג של תירוץ בתת מודע שאומר לי להתעלם ממה שטוב ונכון לי, ולא לעשות את הפעולות הכ"כ הכרחיות לצאת מהמצב שלי היום.
אומרים שיהודי אוהב לענות על שאלה בשאלה. אוי כמה זה מתחבר אלי עכשיו! לענות בשאלה זה כל כך מרגיע, זה להתחמק מהשאלות הנוקבות ובמקום להשיב ולהתייחס - להתקיף בחזרה. אבל זה טוב כמובן רק בויכוחים, בהקנטות. אבל מול עצמי? אני מתקיף רק את עצמי בסופו של דבר..
המצב שלי היום עובדתית הוא נפילות על ימין ועל שמאל. ובהחלמה? כמעט ואין שום פעולות חדשות. לכאורה הייתי צריך לפעול עכשיו, לא? אבל זה בדיוק העניין, שכל זה עובדתית, אבל מה הראש לי אומר לי כשאני רוצה לפעול פעולות בהחלמה? "אולי אני לא שם. זה לא מזיק לי השימוש הזה. אני לא כל כך רוצה להפסיק" העניין הוא שאני כן רוצה (ותכל'ס אני כן שם...), אבל התרגלתי קצת להרגיע את עצמי עם שאלות ולא להתייחס לשאלות היותר קשות, שלא תמיד מקבלות מענה. שם הנקודה המסוכנת שלי. שם התסבוכת עם החוט השרוף.
מתפלל (ותתפללו גם אתם) שאקבל אומץ נגד עצמי, לעשות דברים שנראים לי מפחידים ולא תואמים אותי, דברים שאני יודע בשכל שיעזרו לי בוודאות. מתפלל גם ליום נקי, לכח והתגברות נגד פגמי האופי שלי לעשות דברים שביכולתי לשנותם.אני כל כך רוצה עכשיו להיות נקי!!!! חבל שהדרך שלי לשם עוברת על חבל כ"כ דק...
