להרים עוגן
לפני מספר שנים מישהו נתן לי דיסק עם הרצאה של טוני רובינס, הקואוצ'ר המצליח והמפורסם ביותרעוגן על פי ויקיפדיה:
עוגן הוא אביזר עשוי ברזל או חומר כבד אחר, שנועד לרתק כלי שיט או חפצים שונים למקום מסוים בים, מבלי שייסחפו על ידי הרוח, הגלים, זרמי הים או כל גורם אחר. ישנם שלושה סוגי עוגן עיקריים - זמני, צף וקבוע. העוגן הקבוע נקרא גם מעגן והוא מוזז לעתים נדירות. לא ניתן להעלותו אל סיפון האונייה, אך ניתן לשחררה ממנו. עוגן זמני נישא לרוב בידי כלי השיט ומורם על סיפונו כאשר הכלי בדרכו. העוגן פועל על ידי התנגדות לתנועה של כלי השיט אליו הוא מחובר. ישנם שתי דרכים עיקריות לעשות זאת - באמצעות משקל רב או היאחזות בקרקעית הים. מקובל להניח שרוחות וזרמי ים הם הכוחות החזקים ביותר עמם אמור העוגן להתמודד, אך למעשה תנועת הגלים היא המפעילה את העומס הגדול ביותר על הספינה, ועוגנים מודרניים מתוכננים להשתמש בשילוב של טכניקות וצורות כדי להתנגד לכוחות אלו. -ע"כ.
למה נערים מתאבדים בגלל שיימינג ברשתות החברתיות? הסכנה של שימוש לא זהיר ומאוזן ברשתות חברתיות היא שהם הופכות להיות העולם האמיתי של המשתמש הכרוני בהם, אם העוגן שלו תקוע שם, במרחבים הווירטואלים הלא יציבים הללו, מרחבים שכל אדם חסר אחריות יכול לטלטל אותם, אזי כל 'לייק' או פגיעה צינית, מטלטלת אל כל עולמו, ומאיימת להעיף אותו מהסיפון לים.
ככה אני גם רואה את הסיבה הנפשית שכה קשה לי להתנתק מהתאווה, היא הקרקע היציבה של חיי, שמה עגנתי, היא סיפקה לי יציבות כאשר ''כל משבריך וגליך עלי עברו''.
זוכר את עצמי אומר לאשתי באמצע אחד מהריבים שלנו בשנה הראשונה - "אף אחד לא יכול להוציא אותי מהכלים, ולגרום לי לכעוס בצורה כזאת עוצמתית, רק את". אני חשבתי אז שזה יוכיח לה עד כמה היא "איומה ונוראה" ושהיא חייבת להשתנות מיד... כרגע במבט לאחור אחרי טיפול זוגי וכמה שנים של שיקום ובנייה זוגית, אני מבין שזה בגלל שהיא הייתה הקרקע היציבה בחיים שלי, העוגן של חיי נאחז בה, ברוך ה', וכשהיא לא מבינה אותי אני חש במלוא העוצמה שכל עולמי מזדעזע ומיטלטל על הגלים השוצפים.
לא אחוש טלטלה רבה אם אדם רגיל יבקר את מעשי, או יאמר מילה או שתיים, אבל כשזה מגיע ממי שכל כובד משקלי מונח על כתפיה, זה ממש ממש מזעזע וכואב.
חלק מהתהליך והטיפול הזוגי שעברתי, ואני חש זאת גם בהחלמה שלי מההתמכרות, זה לבנות לי קרקע יציבה משל עצמי, לתקן את כל החורים בספינה, לשפץ אותה שתראה יפה, לכבס ולמתוח לה מפרשים לבנים וחזקים, שיקחו אותי בבטחה למחוז חפצי, ולבנות את הקרקע היציבה שלי בקשר עם אבא שאוהב אותי בלי תנאים, שהוא יהיה העוגן שלי, העוגן הקבוע.
אחרי שאני מבסס את ספינתי האישית, וחש שאני יכול לשוט באופן יציב בעזרתו יתברך גם כשהגלים שוצפים לפעמים מסביב, אני מסוגל ליצור קשר בריא ומאוזן עם הסובבים אותי, עם אשתי היקרה, ילדיי האהובים, ושאר יצורי האנוש שנבראו בצלם כמוני. רק אז הקשר שלי איתם יהיה בצורה הנכונה לי, בלי להישען על אף אחד יותר מדי, בלי לנסות לקחת ממנו בכוח או בעורמה דברים שחסרים אצלי, אלא להיות פתוח וכנה, ולבקש ממנו. ולדעת לקבל גם תשובה שלילית, ולא להרגיש שזהו, נגמרו חיי כי הוא סירב, או ניתק מגע מהקשר שלנו.
זה לא פשוט כמו שאולי אני כותב את זה, כי כל קשר שונה קצת, ואבוי לי אם הקשר שלי עם אשתי יהיה באותה רמה של שאר הקשרים החברתיים שלי.
בשביל זה אני זקוק לקשר קבוע ורציף עם אבא אוהב, בתפילה שיאיר דרכי בסערות חיי, וינחני במעגלי צדק, בכל הקשרים שאני יוצר בחיים. אמן.
