או כנותא או מיתותא
"רק לעיתים נדירות ראינו אדם נכשל, לאחר שהחליט ללכת בדרכינו בדבקות. אלו שאינם מחלימים הם אנשים שאינם יכולים או אינם רוצים להתמסר לתוכנית פשוטה זו. בדרך כלל, גברים ונשים שמטבעם אינם מסוגלים להיות כנים עם עצמם" (הספר הגדול).
בפעם הראשונה שקראתי את זה נחרדתי. זה היה מדי נחרץ. שאלתי ותיקים ממני וגם להם זו הייתה פליאה. לא באתי כעת להציף זאת כדי לאמת או לחרוץ דעה בעניין, אני רוצה לשתף על החוויה שלי ועל התובנות שלי ביחס למשפט הזה.
כנות זה סוג של מפתח אפס מבחינתי. אני כבר לא זוכר לשחזר באיזה שלב החלטתי שאני הולך עם כל הקופה על עניין הכנות, אבל כשנכנסתי לתוכנית והתחלתי לעבוד את הצעדים, זה היה סוג של צעד אפס מבחינתי.
קרה לי נס גדול, הלב שלי משך אותי ולקחתי את זה ברצינות. גרמתי לעצמי גם לניתוחים כואבים מאוד בשביל להשריש ולזכור שאני חייב לחיות בכנות: כנות מול עצמי, וכנות מול הסובבים אותי. אם לא הייתי כנה, חזרתי לאותו המקום שוב והודיתי בחוסר הכנות שלי, וכך השרשתי "רק להיום" את הכנות כחלק בלתי נפרד מחיי.
המשפט "אינם מסוגלים להיות כנים עם עצמם" היכה בי לאחרונה בהבנה שלי בעומק המושג "כנות". המפתח לכנות אמיתית נמצא אצלי. אני רגיל לשקר את עצמי. אני משקר את עצמי ביחס לרגשות שלי, ביחס לפנטזיות שלי, ביחס לפעולות שאני עושה. פעם התבטאתי בפני מישהו, שאילו הייתי יכול שיד ימין שלי לא תדע מה יד שמאל שלי עושה זה בטח היה מגניב. הראשון שאני משקר אותו זה אותי.
אני יכול לדבר עם מישהי בעבודה, ותוך כדי השיחה להיות כנה עם עצמי ולהודות כלפי עצמי, שבשיחה הזו יש סוג של ריגוש שהוא לא בריא, ולתפוס את עצמי ברגע נתון. במידה שווה אני יכול לשקר את עצמי ולספר לעצמי אלפי סיפורים שזה נורמלי ובסדר להשתמש בשיחה הזו, ולהמשיך להיות "נקי", אבל זה מרגיש משומש לגמרי.
כנות מול עצמי פירושה לבדוק מה המניעים שלי, למה אני כעת כותב את המאמר הזה? כדי להרשים מישהו? להפציץ בהחלמה? מה אני מחפש לשדר במשפט אותו אני מנסה לנסח כבר כמה דקות. ככה כל הזמן, בדיקות כנות, ושוב ושוב. זה תופס אותי בכל עניין, מהבוקר עד הלילה, ולפעמים אני מאמין ב-101%, שרק בזכות זה אני חי.
יש גם את המעידות הקטנטנות הללו, שהראש שלי מספר לי "עזוב זה פיציפקעס", "אל תתעסק בזה", "שכח מזה", "תתעסק יותר בהחלמה". אבל כשאני בא בכניעה, ממקום של כנות, חושף אותן בפני אחרים, ו"מלשין על עצמי", פתאום אני מרגיש הקלה מטורפת. לא שלפני כן הרגשתי מעמסה, אבל פתאום יש תחושה של חיבור אמיתי לחיים, חיבור אמיתי לעצמי שלי.
אלוקים עושה לי נס ושומר אותי נקי רק להיום במשך כמעט שנה. עברתי התקפי תאווה לא קלים במשך תקופת הנקיות הזו, ובמבט לאחור, לכל התקף קדמו מעידות קטנטנות קודם, שבהן לא הייתי מוכן עדיין להיות כנה מול עצמי ולחשוף אותן. סיפרתי לעצמי סיפורים ומכרתי לעצמי לוקשים. היום אני מבין שבשביל לחיות, אני חייב להיות כנה מול עצמי. זה או כנות או מוות.
