החלמה חייבת להיות מהנה
בקבוצות AA (אלכוהוליסטים אנונימיים), יש ביטוי שאומר: White knuckle sobriety שבתרגום חופשי לעברית זה משהו כמו: החלמה עם פרקי אצבעות לבנים.
הביטוי בא לבטא אדם, שבפועל הוא נקי אבל זה נעשה רק במאמץ עצום של שמירה לא ליפול, בלי הנאה מכך. כמו אדם שיושב ברכבת הרים, ומחזיק בכל כוחו במעקה עד שפרקי אצבעותיו מלבינים, כך השיכור היבש מחזיק בכל כוחו בפחד מהנפילה.
הבעיה בהחלמה עם פרקי אצבעות לבנים היא בשתיים: ראשית כל, ברוב הפעמים זה פשוט לא מחזיק מעמד לאורך זמן, כי בסוף הלחץ הפנימי גובר וההתפוצצות מגיעה. ושנית, מי רוצה כזאת החלמה? אם החלמה פירושה סבל אז לא תודה.
הרבה פעמים, החלמה עם פרקי אצבעות לבנים היא סימן שההחלמה נעשית בגלל מניע חיצוני, ולא בגלל כניעה אמיתית. למשל, החלמה עבור האישה, החלמה כי זה אסור, וכן הלאה. העניין הוא, שבשורה התחתונה לא בטוח שאדם שנקי בצורה כזאת חי חיים יותר טובים מאשר אם היה ממשיך ליפול. לא בטוח שהכאב של הנפילות גדול יותר מאשר הכאב של פרקי האצבעות הלבנים...
כדי להחלים באמת, יש צורך שההחלמה תהיה מהנה וטובה. זה נכון לגבי ההחלמה ככלל, ונכון גם לגבי פרטים בתהליך ההחלמה. כך לדוגמא, לא ייתכן להמשיך להגיע לקבוצות בכפייה עצמית. המחלים חייב להתחבר לקבוצות וליהנות מההשתתפות בהן. זה נכון גם לגבי ספונסר, וגם לגבי הצעדים עצמם. אי אפשר לעשות אותם מתוך הרגשה של דכדוך, כפיה, חוסר רצון וכן הלאה, או מתוך ההבנה ש"אין לי ברירה ואני חייב".
נכון שלפעמים בתחילת הדרך אין ברירה, וחייבים לעשות הכל כדי להחלים, וזה כולל גם פרקי אצבעות לבנים וגם הגעה לקבוצות בלי רצון (זה מתואר בספר הלבן בתור "להביא את הגוף לפגישות"), אבל זה לא פיתרון לטווח ארוך אלא פיתרון זמני של מצב חירום.
אם החיים בהחלמה לא יהיו יותר טובים מאשר החיים במחלה, זו רק שאלה של זמן עד שאחזור להתמכרות פעילה. דרך החיים של מכור מחלים חייבת להיות יותר טובה ומספקת מאשר דרך החיים שלו בזמן השימוש. אין אפשרות לחיות את אותם חיים בדיוק כפי שהיו לי בעבר מינוס התאווה, זה פשוט לא עובד. צריך לשנות את דרך החיים כולה למשהו טוב יותר, בעל יותר משמעות, או במילים אחרות: דרך חיים רוחנית.
לכן, ההחלמה לא יכולה להיות תהליך מפחיד, שמונע רק מהפחד מה יקרה אם אפול, ולכן, גם אלוקים כפי שאנחנו מבינים אותו, חייב להיות טוב ואוהב. ההחלמה צריכה להיות כיף, ואז זה עובד.
