רק להיום בליל שבועות
היתה לי הארה בחג השבועות, במבט ראשון כלל לא קשורה לתוכנית, בסיבוב שני לא רק קשורה אלא בעצם כמעט כל הענין.
בשולחן-שבת דיברנו על הלילה המיוחד שעומד להאיר עלינו, ואז אמרתי לגיסי, אתה רוצה שיטה טובה להישאר ער בלילה, בא תשמע משהו מנסיון של שנים, אז ככה, אני מתחיל ללמוד על דעת שאם אני לא מצליח להחזיק יותר אני הולך לישון, ואז אמנם לפעמים אני מרגיש עייף וחושב שהנה אוטוטו אני סוגר את הספר ועולה על יצועי, אבל אני ממשיך הלאה, לפעמים אולי מתנמנם קמעא, אך מתעורר וממשיך, ואז זהו כבר לא נשאר זמן, הגיע זמן קריאת-שמע של שחרית.
איך זה עובד, כנראה שאם אני מהתחלה מתחייב לישון כל הלילה, אז כל רגע אני צורך מאמץ גם לא לישון כעת וגם להישאר ער עד הבוקר, ובמצב כזה מגיע הרגע שאני מרגיש שזהו אני לא יכול לשאת את כל זה, והמיטה מתלבשת עלי או אני עליה, אבל כשאני לוקח אחריות רק על הזמן הנוכחי, אמנם זה לא דבר רגיל להישאר ער בלילה, ואכן צריך לישון קצת לפני כדי לקבל כוחות, צריך גם להתרענן במשך הלילה, איזו הליכה קטנה בלילה, איזו כוס שתיה קרה מרעננת או לחילופין כוס קפה מהביל, אבל אחרי כל זה, המבצע בהרבה יותר קל, אני פשוט ער בשביל כעת, ואת השאר "ירחם השם" ואכן השם מרחם ומשאיר אותו ער כל הלילה.
כמובן, יש לי תיכנון כללי להיות ער כל הלילה, אני לא ניגש אל לילה זה כמו כל לילה, אבל אני לא מלחיץ את עצמי להרגיש חייב להיות ער, אניפשוט מוותר על המאמץ הזה, והוא פשוט לא מגיע.
ובמבט חזרה לתוכנית, נו הנמשל שקוף, כן, אם אני לוקח על עצמי היום להיות נקי במשך העשר שנים הבאות, אז זה קשה, לא רק קשה אלא מאוד קשה, פעמים בילתי אפשרי, אבל אני לא מעמיס כרגע את כל זה על עצמי, אלא אני משתדל להיות נקי להיות, לעשות את מה שיעזור לי להיום, ואת המחר משאיר לאבא אוהב.
אך כאמור אני חייב לבוא בתוכנית כללית להיות נקי מכאן ואילך, אני לא יכול לבוא על דעת להישאר נקי יום אחד ותו לא, אני חייב לבדוק מה הם הדרכים שישאירו אותי נקי, אילו דברים מחזיקים אותו לטווח ארוך. אבל היום בפועל אני מתמודד עם היום, אני לא חייב להתמודד עם הקושי של המחר, אני צריך לחזק את הרצון של המחר להמשיך את היום, אבל לא לסבול את הקושי של המחר.
אה, נזכרתי בעוד מִשְוָאה, הרי גם צריך לישון לפני ליל שבועות, אבל אם אני נכנס למיטה ואני "חייב" לישון, דוקא אז השינה לא באה אלא מתרחקת ממני ומשאירה אותי ממורמר וחסר-אונים, כל דבר מקפיץ אותי, והשלוה ממני והלאה. אז מה הפתרון, לא לתכננן לישון, נו אז כמו שכל יום אני לא הולך לישון בערב אלא בעומק הלילה, כך גם היום זה מה שיקרה. פרדוקס, לא! התשובה פשוטה, אני צריך לעשות הכל שיהיה לי קל לישון, לסדר שהילדים יהיו בשקט, ואם חם אז מזגן טוב לא יזיק, ולהיכנס למיטה, כדי... לנוח, אה נכון אם אני ירדם ויישן זה יהיה נפלא, וכך קורה הדבר הנפלא הזה שאני יושן, בלא סטופר בלא קבלות ובלא מהומות. פשוט לישון, החובה לישון, היא האוייב הגדול של השינה, כאשר היא נלחמת בשלוה. וזהו אשאיר לכם את התובנה המקבילה לפכחון ולשלוה במשעולי ההחלמה.
