|
| קולות של החלמה |
 |
|
ומה אם אישתי תדע?
חבר חדש כותב בפורום:
אני נשוי, ולא הייתי חולם אפילו לשתף את אישתי בעולם הכפול שלי. היא פשוט לא תבין... היא כ"כ ביקורתית. היא תצטער מאוד. ומי יודע מה היא עלולה לעשות אילו היא הייתה יודעת במה אני שקוע. אף אחד לא אמר שאני צריך לשתף אותה, וההפך, אמרו לי לא לא לשתף את האשה. אבל אני פשוט נקרע בתוך עצמי. אני בודד. כלפי חוץ אני מצליח, מלא בעשייה ופרוייקטים, אולי בדוקא כדי לברוח מפורנו שזה עולם מלאאאאאאא בכלוווווווום. אבל בפנים אני מרגיש חולה נפשית, מכור ומטומטם.
תכלס' אני רוצה שלווה ושלמות, אני רוצה לסגור מעגל ולהיות שלם עם הסביבה ובמיוחד עם אישתי, ולא לנהל חיים כפולים. יש לי סכיזופרניה? לא! אני בריא. אז למה אני רוצה את התאווה? בעצם, לא רוצה. רוצה, לא רוצה.
קצת בילבלתי את העניינים...
למען הסדר: א. איך אני משיג מפוכחות? ב. אני מרגיש שהתאווה זה חלק מהחיים שלי, ואני רוצה לשתף את אישתי בזה, והייתי רוצה שהיא תקבל את המסרים בהקשבה, אמפתיה ומוכנות לעזור לי. אבל אני די בטוח שהיא תקבל את המסרים בהפתעה שיתלוו בתחושות של כעס והתפרצות של ביקורת (איך אתה מסוגל להסתכל בדברים לא צנועים? בעלי? אבא של הילדים שלי? פשוט תפסיק! זה לא מי שהתחתנתי איתו! וכו').
החבר 'פנימה' מגיב:
שלום אח יקר,
בתור אדם מכור ונשוי אני מזדהה עם הפחד והתחושה שאתה ואחרים פה מעלים, התחושה שכל עולמי הזוגי והאישי יתמוטט אם הסוד הנורא מכל שלי יתגלה. גם אני חשתי כך בעוצמה במשך כמה שנים טובות כגבר נשוי.
הדרך שלי לכיוון ההחלמה עברה דרך ההבנה שאני חולה ולא חוטא, ועל אנשים חולים לא כועסים, גם לא הם על עצמם, יש אכזבה ורחמים עצמיים ועוד כל מיני רגשות שאני צריך להתמודד איתם, אבל אין כעס. יש הבנה, וניסיון מתמשך וגובר לקבלה והכלה עצמית.
הבנה ש - כן, אני חולה במחלה נסתרת שגורמת לי להרגיש בכל העצמות שלי שהדבר היחיד שאני רוצה כרגע בכל מאודי הוא להיכנס עוד פעם למעגל המתסכל הזה של - פורנו, אוננות, ייסורי מצפון, אכזבה, כאב נפשי עמוק, אשמה, בושה, הלקאה עצמית, הענשה עצמית, תחושות של על כמה אני דפוק ומסכן, ואז המחשבות הללו שאבדה תקוותי וגם ככה אבא שלי שבשמיים ובארץ התייאש ממני, אז אין עצה ואין תבונה ואני חייב!!!!! ללכת ולהשתמש עוד פעם... כדי לחוות הקלה רגעית, רגעית מדי, ולסובב שוב את הגלגל הזה של חיי.
אני לומד בהחלמה לאט לאט שההסתרה והתחושות הללו, מניעים ומעצימים את ההתמכרות שלי, אני לאט לאט פחות ופחות מחובר גם לעצמי הפנימי, ולא רק לאשתי ולילדי היקרים, אני בונה לעצמי שתי זהויות, כדי להתמודד עם הכאב שמעשיי כופים עלי בניגוד לרצוני, ואני לאט לאט מתחבר יותר ויותר לדמות המלאכותית שאני מאכיל ומשקה בעזרת התאווה וההתמכרות יום יום, שעה שעה, עד שאני כבר שוכח אני האני האמיתי והמקורי שלי.
להחלים בשבילי זה לגעת לאט לאט שוב באני הפנימי והכואב שבתוכי פנימה, לעורר אותו מתרדמתו ולשאול אותו בעדינות מה שלומך חביבי? מה כואב לך? לאן נעלמת לי? תעזור לי להתחבר לחיים שלי פה, להרגיש שאני חי, שיש לי סיבה לקום בבוקר ולהנות, ולשמוח, ולהתעצבן לפעמים, פשוט לחיות מחובר לעצמי לעולם וליוצרו הרחום.
לחוש ש'רק להיום' אני רוצה לנסות להתחבר קצת יותר לעצמי האמיתי והבריא, ולאט לאט לקבל את כל כולי, לטפל בחלק הפגוע והכועס על העולם שבי, להבין שהוא לא אשם בשום דבר, והוא לא קרבן של שום דבר, הוא רק חלק פגוע שיצא מפרופורציה, ובעזרת ההכלה שלי אותו/אותי והחיבור שלי לאבי האוהב, אצליח לרפא אותו ולהחלים, ולאחר מכן אוכל לרפא ולתקן גם את הקשר הזוגי שלי, בעזרת הדרכה מחברים שעברו את זה ויתרמו לי מנסיונם איך לבצע זאת.
שיתפתי את חוויתי בהחלמה נכון לבוקר יפה זה, ייתכן שלא תזדהה עם אף מילה, וזה בסדר, לכל אחד החלמה מיוחדת כפי שסיבב המסובב בעל הסיבות כולם.
מתפלל שתמצא מזור והחלמה בעזרתו יתברך, ובעזרת החברים המאד יקרים פה.
יום טוב ומבורך אח יקר, אוהבים אותך!
הערה חשובה: הנושא של שיתוף האישה הוא חשוב ורציני, וההמלצה היא שלא לעשות שום צעד בנושא בלי התייעצות קודם לכך ותקופת נקיות. שיתוף מוקדם מידי עלול להיות מזיק והרסני.
|
