רגע האמת הגיע: מי רוצה להפסיק את ההתמכרות?

זהו זה, רגע האמת הגיע. כולנו סבלנו מההתמכרות לתאווה, וכעת אנחנו צריכים להחליט: האם אנחנו רוצים להישאר כבולים או להפסיק ולהתחיל חיים אחרים ?

אולי יש כאלו שהתשובה שלהם לשאלה היא ברורה, אבל לא אצלי. מהנסיון שלי, התאווה היתה הפתרון ולא הבעיה, ולכן למרות הסבל הנורא - לא רציתי אף פעם להפסיק. כי אם אני מפסיק את הפורנו ושאר מרעין בישין - מה אעשה כאשר אני צריך סמים? איך אתמודד עם מצבים שאני לא יודע להתמודד איתם?

אז נכון, צעקתי שאני רוצה להפסיק, בכיתי והתפללתי, אבל בכל פעם שהפסקתי - זה לא החזיק מעמד. למה זה לא החזיק מעמד? לא בגלל שפתאום היה לי איזה נסיון גדול, אלא בגלל שלא יכולתי לחיות בלי זה. זאת אומרת שהנפילות שלי לא קשורות לזה שפתאום ראיתי בחורה ברחוב, אלא לכך שבאמת באמת - בכלל לא רציתי להפסיק.

אבל בסוף זה כאב לי מידי. הפתרון הזה היה מידי אכזרי והחלטתי שאני רוצה להפסיק. ההחלטה הזאת לא הספיקה, היא אפילו לא באמת עזרה, אבל היא היתה הבסיס להכל. הבנתי שאני רוצה פתרון אחר, לא שוב פעם פורנו. די! כואב לי מידי, קשה לי מידי.

וגם אחרי ההחלטה, גם היום ממש, עדיין קשה לי כל פעם שאני צריך את הסמים שלי. אחרי 18 שנות שימוש, אני מכור לגמרי והתנועה הטבעית שלי היא לברוח לתאווה. אבל עכשיו לפחות אני יודע שזה רע (באמת, לא כמו לפני כן) ויודע שיש דרך אחרת.

אז למה כעת הגיע רגע האמת? כי כעת אנחנו בערב פסח, והסיפור של אבותינו היה בדיוק כמו הסיפור שלנו, ובערב פסח הם נדרשו להחליט: מי רוצה לצאת ממצרים?

שלא תבינו לא נכון: גם המיעוט שהחליט לצאת, זה עוד לא עזר לו להתשחרר מההתמכרות. הרי תוך זמן קצר הם התחילו להתלונן שבכלל במצרים היה טוב, ואפילו "זכרנו את האבטיחים אשר נאכל במצרים חינם"... אתם מבינים? במצרים הם עבדים נרצעים ומסכנים, ובמדבר הם אומה משוחררת וגאה שעושה את צעדיה הראשונים אחרי מאות שנות עבדות, אבל הם מתגעגעים למצרים. ככה זה כאשר הם נולדו עבדים, בנים לעבדים ונכדים לעבדים. הם מכורים.

אבל המאבק הוא שונה. הם כבר נמצאים במדבר כי הם החליטו לצאת ממצרים. כעת הם נאבקים בתור אנשים חופשיים.

וזאת המשימה שלנו: קודם כל להבין באמת באמת שהסמים האלו הם לא הפתרון שלנו. אחרי שנבין את זה - נהיה מוכנים סוף סוף לעשות ה-כ-ל כדי להשתחרר. וזה לא אומר שאז הכל יהיה קל ויפה, אבל זה אומר שנילחם ממקום אחר לגמרי. לא מתוך העבדות אלא מתוך השחרור.

ידידיי וחבריי האהובים, אני מאחל לכל אחד מכם חג של שחרור אמיתי מהתאווה, שנזכה כולנו להיות בני חורין בפסח הזה ובכל ימות השנה.

זלמן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.