שוטטות ברכבת
אשר מכור בהחלמה עם פרק זמן ארוך מתבקש בקבוצות הצעדים לשתף מניסיונו והוא מבקש להצטנע, הוא לעיתים מפטיר: "בסך הכל עליתי כמה תחנות לפניכם על הרכבת". כלומר, אני מכור כמוכם, אלא שהגעתי לפתרון קצת קודם ויש לי קצת יותר ניסיון.
בעקבות התכתבות פרטית כאן עם ספונסיי (ובכלל בעקבות היותי ספונסר שרואה ספונסיים שגם עוקפים אותו, בלי מירכאות). רציתי להציע מבט מחודש על העניין.
***
כאשר אני עולה על הרכבת, אני קונה כרטיס, מחכה על הרציף ואז נכנס לתוך הקרון שדלתותיו הן הקרובות ביותר למקום שבו עמדתי. ברגע שאני נכנס אל הקרון ונוכח לדעת שהוא עמוס, או מכל סיבה אחרת, אני יכול לעבור מקרון לקרון. יש דלת כפולה בין כל זוג קרונות, שמאפשרת את המעבר הזה.
כאשר הגעתי לתכנית, פגשתי אותה בנקודה מסוימת. יכול להיות שהייתי ממש חסר אונים, והסתערתי על התכנית במלוא המרץ, כך שנכנסתי לקרון קדמי יחסית.
לעומת זאת, יכול להיות שהגעתי אך לא הייתי כזה בטוח האם אני בכלל מכור ואיך התכנית הזאת מסתדרת עם היהדות שלי ועוד שלל התלבטויות. בכל זאת הגעתי למפגשים ואולי אפילו לקחתי ספונסר, כך שנכנסתי לקרון די אחורי.
מכירים את האווירה של החבר'ה בספסל האחורי בטיול?... ובכן, בקרונות האחוריים, עשויים להיות חלונות גדולים שמבעדם נשקפים מראות תאווה, עיתונים על הכיסאות, סרט מלוכלך שמוקרן ושאר מרעין בישין ומבישין. בקרונות האחוריים נמצאים אמנם בתוך הרכבת, אבל עדיין באינטראקציה חזקה ומתמדת עם העולם שמחוץ לה.
אבל, וזהו האבל הגדול, שלשמו התכנסנו כאן, זה שנכנסתי לקרון מסוים - ממש לא אומר שאני נשאר שם לעולם ועד. לא רק שאני יכול לעוף החוצה מהרכבת בכל רגע, אני יכול גם לעבור כל הזמן בין הקרונות. אם אני מפסיק לעשות טלפונים לחברים ומפסיק להתקדם בצעדים (ובאופן אישי, בגדול, זה המצב שלי בשנה האחרונה), אני הולך ומתקדם אחורה, קרון אחר קרון. לעומת זאת, אם התחלתי את התכנית באופן מקרטע, ופתאום אני לוקח את זה ברצינות ונותן גז, אני שועט אל הקרונות הקדמיים.
ככל שאני מתקרב לקרונות הקדמיים, הרכבת מגינה עליי מן התאווה באופן הרבה יותר הרמטי. התאווה הרבה פחות מעסיקה אותי בחיי היום יום, וכל התחומים האחרים בחיי מתחילים ללבלב ולבוא על תיקונם.
כללו של דבר, אולי כדאי להתרשם פחות ממספר השנים שאדם נמצא על הרכבת, ויותר מהקרון בו הוא נמצא כעת. (הסתייגות קטנה: השנה-שנתיים הראשונות שעוברות בנקיות הן אולי סוג של אינדיקציה לקרון שבו האדם נמצא, אבל אחרי צליחת פרק זמן משמעותי מסוים, זה כבר מפסיק להיות מדד). זו תכנית ליום אחד, ובמידה רבה מה שקובע הוא היכן אני היום (כמובן שיש משמעות לתקופת ניקיון מצטברת, ובאתי להאיר את הצד השני).
באיזה קרון אני היום?
מה אוכל לעשות כדי להימצא בקרון איכותי יותר?
