מה זאת אומרת "להפסיק להיאבק"?

חבר כתב בפורום: זלמן, קראתי דבריך ואיך שאני מבין אתה פשוט משליך הכל על הקדוש ברוך הוא כי לך אין כח להתגבר על התאווה הזו, אני צודק? אם כן אז אנו לא בדיוק באותה שיטה, וזה לגטימי לגמרי. אני משלב גם האמונה בעזרת ה', גם האמונה במה מצפה לי בחיים אלו באם אמשיך בהסתכלות האסורה והיוצא ממנה, גם את כוחותי המיוחדים והעצמת האני הפנימי שלי. אני מאמין שאם אדע להעריך את עצמי (דבר שחסר לי בתקופה האחרונה, נחלתי ירידה בביטחון העצמי שלי) ממילא אוכל להתגבר גם על דבר זה ביתר שאת, כיוון שאז אעשה דברים נוספים במשך היום שימלאו לי את החיים בטוב וקדושה ו"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" ואהיה בעל תחושה טובה ולא אצטרך לעיתים למצוא ניחומים במקומות ואתרים זרים.

זלמן מגיב: אחזור שוב על מה שכבר כתבתי: אני לא אומר מה אתה צריך לעשות או מה טוב לך. אני רק מספר לך מה אני צריך לעשות ומה טוב לי. ברור לי במאה אחוז שיש עוד דרכים לעבוד את ה' ולצאת מהמצב הנורא הזה, ולכן אין כאן שום ויכוח אלא רק החלפת רשמים ואם תחליט שמתאים לך לנסות את השיטה שבה אני הולך - אתה מוזמן, ובאותה מידה אם תחליט להמשיך בדרך אחרת - זכותך המלאה ואני אאחל לך המון הצלחה בכל דרך שבה תבחר .

אנסה להסביר על קצה המזלג את השיטה של הצעדים שבה חלק מהחברים כאן מתמודדים (וב"ה בהצלחה מרובה).

התורה דורשת מיהודי לעמול ביגיע כפיו כדי להביא לחם לביתו, וביחד עם זה התורה דורשת ממנו להאמין באמונה שלימה שהכל מאיתו ית' ורק הוא מחליט כמה אנחנו נרויח, וכל הבלאגן שנעשה ונעבוד קשה לא באמת ישנה את התוצאה. עכשיו, אם היו אומרים לי: אל תעבוד בכלל, ה' ידאג לך לאוכל. היה לי קל. כבר היה לעולמים כאשר דור המדבר לא עבדו וקיבלו את כל צרכיהם מאת ה'. גם אם ה' היה אומר לי: תעבוד קשה וכמה שתתאמץ יותר ככה תרויח - גם היה לי קל. הייתי עובד קשה ומאמין בעצמי מאוד.

אבל ה' נותן לנו אתגר. הוא אומר לנו לעבוד בעצמנו כדי להביא פרנסה וביחד עם זה להאמין בו שהוא נותן לנו את הכסף. זה קצת פרדוקס ולא כל כך מסתדר ולכן מה שאני עשיתי בראש שלי זה שפחות או יותר הוצאתי את הקב"ה מהתמונה. אני עובד קשה, מרויח טוב, מתרגז כאשר אני מפסיד כסף, שמח כאשר אני מרוויח כסף, ובקיצור די מרגיש ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". נכון, אני יהודי דתי ו"מאמין" בקב"ה, אבל זה לא אמונה שאני מרגיש כאשר אני מקבל את הצ'ק משכורת ולא אמונה שאני מרגיש כאשר אני חוטף דו"ח על מהירות מופרזת.

יתכן שזה רק אצלי, אבל ככה אני חי. הקב"ה נמצא בתת-מודע, לא במודע עצמו.

אז תכנית הצעדים אומרת לי שהגיע הזמן לחיות עם הקב"ה באמת. לא רק בתת-מודע אלא במודע. להבין שהקב"ה זה לא משהו רוחני מופשט אלא משהו מאוד מאוד ממשי וקיים בעולם שלי. וכאשר אני מתחיל טיפה להפנים את זה, אין הכוונה שמכאן ולהבא אני לא עושה כלום בחיים ויושב כל היום בארסל ומחכה שה' יציל אותי מהתאווה או מעשן סיגרים קובנים ומחכה שה' ישלח לי צ'ק כבד לכסות את החוב במכולת. ממש לא. הכוונה היא שאני יודע שיש חלקים שה' רוצה שאני יעשה בעצמי, ויש חלקים שהוא רוצה שאני אמסור לו והוא יעשה.

הוא רוצה שאני יעבוד כל יום קשה כדי להביא אוכל הביתה, אבל הוא רוצה שבאמת אאמין שהכל מגיע ממנו ולא מהבוס. וזה אומר שאם הבוס יפטר אותי אני יקבל את זה באמת בלב שקט כי אני אדע שזה מה שה' רוצה שיקרה. ובאותו זמן כאשר ארויח סכום נכבד בגלל ש"עבדתי מאוד קשה" וקיבלתי בונוס, אני באמת יאמין שזה לא קשור אליי ולעבודה שלי אלא כי ה' החליט שהגיע הזמן לתת לי את הסכום הזה בגלל איזה סיבה שאני בכלל לא מתחיל להבין.

וכך גם בתאווה. לפי הבנתי, ה' רוצה שאני יעבוד קשה על חלק מהמכלול ואשאיר לו את החלק השני. אני צריך לשים פילטר ולהפסיק להסתכל על בנות ברחוב ולעבוד קשה מאוד בעבודה אישית על עצמי, אבל את המאבק אני מוסר לו.

אני לא נאבק כי זה גדול עליי. אני לא נאבק כי אני יודע בוודאות שכל פעם שנאבקתי - הפסדתי. אני לא נאבק כי אני יודע שאם רק אתן לה' להיאבק בשבילי - הוא יעשה את העבודה מצוין.

אז עד כאן בעצם דיברנו על השילוב בין עשיה ואי-עשיה ביחד. זה לא קל והגבול הוא לא ברור ושחור לבן, אבל הוא קיים. עכשיו אתה בטח שואל: למה לא להיאבק? טוב, על זה אנסה לענות בעזרת ה' מחר כי זאת סוגיה בפני עצמה.

ורק נקודה אחת. מהנסיון הרע ומר שלי, לא הפסקתי עד שלא צרחתי מכאבים. כל זמן שרציתי להישאר אפילו טיפה בתאווה - שום דבר לא עזר לי להפסיק. תבין שסיכנתי את כל החיים שלי אחרי שאשתי תפסה אותי בוגד בה ועדיין המשכתי בטירוף. לא בגלל שלא רציתי לצאת החוצה אלא כי לא יכולתי. כי אני מכור. אבל כשהכאב היה גדול מידי וצרחתי בכל כוחי "די!" הסכמתי לוותר אפילו על התאווה בשביל לקבל קצת שפיות.

נשמע מוזר מה שאני כותב, הא?! מה זה לוותר על התאווה? הרי כולם רוצים לברוח ממנה. אז זהו שלא בדיוק. התאווה היא החבר הכי טוב שלי ואני לא כל כך מהר מוותר עליה. מי יחליף אותה אם אוותר עליה? אבל כשהיא מידי הכאיבה לי - הסכמתי בלית ברירה ובכאב לב גדול לוותר על החבר הכי טוב שלי ולתת לה ללכת לדרכה.

יום טוב ושפיות לכולם.

באהבה,

זלמן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.