אתמול רציתי לשתף בדברים הבאים ולא עלתה בידי משום מה. רצונו ייעשה (על אף שזה דווקא היה נראה לי מוצלח יותר שזה כן יעלה).

***

היחס שלי לאנשי מקצוע, בעיקר בתחום הפסיכולוגי והתחומים המשיקים לו, ידע עליות ומורדות רבות במשך השנים. בעיקר מורדות. כילד וכנער הוריי הרבו לקחת אותי למומחים ממומחים שונים (וניגון נוגה של אבלות, בבחינת ניגון "איכה", התנגן בקרבי במרבית הביקורים הללו), ויתפרקו את הזהב אשר בכיסיהם, כי זה טהרני הילד/הנער לא ידענו מה היה לו...

פעמים רבות, אני אומר לאשתי (בעיקר כשהיא מציעה שניקח איזה ילד לאיזה איש מקצוע...) שאם הוריי היו משקיעים את אותו זמן וכסף כדי לקחת אותי למסעדות ולאטרקציות שונות, אני מאמין שזה היה מועיל יותר (והתגובה הקבועה והמוצדקת שלה: "נו, אז אתה לוקח אותו? אתה הרי לא לוקח אותם כמעט לשום דבר ולא מקדיש להם כמעט שום זמן". זה שאני מוכן להכתיר את התגובה הזו כמוצדקת, הוא מניסי ההחלמה. לך דומיה תהילה).

אחרי החתונה, פניתי לאיש מקצוע שאכן עזר לי להישאר נקי במשך תקופת שיא של כחצי שנה (או פחות, לא ספרתי ימים...) די בחירוק שיניים ודי בעצבות, אך הדבר לא פתר את הבעיה ואולי אף החריף אותה. מצד אחד הטיפול הפחית את הצריכה שלי. אם בעבר היה מאוד קשה לי לסחוב כמה ימים, לאחר הטיפול יכולתי לסחוב כמה שבועות, או חודש. מצד שני, הטיפול עשה אותי יותר מודע למה שקורה איתי, וממילא יותר מיואש מחוסר היכולת לצאת מהמלכוד הזה, כך שהרצון למות הלך וגבר בכל כישלון.

לפני התכנית מעולם לא הסכמתי ללכת לייעוץ נישואין. "קודם בואי נדבר בעצמנו בצורה מעמיקה", שבתי ואמרתי במשך שנים.

התכנית גרמה לי קצת יותר להיפתח לקבלה של דברים מאחרים. כתוצאה מכך, בין השאר הסכמתי ללכת לייעוץ נישואין, ובמידה רבה מאוד אף יזמתי אותו. הסכמתי גם לקבל ייעוץ בתחום ההתנהלות הכלכלית הקלוקלת שלי, מתוך נכונות לשקיפות מליאה של ההוצאות הבזבזניות שלי. דבר קשה מאוד בשבילי.

ובכל אופן, עדיין נותרה בי מעט טינה והרבה ספקנות באשר לתועלתם של המטפלים למיניהם במגוון השיטות השונות, שזה אף זה צצים כפטריות אחר הגשם.

לאחרונה יצא לי לשמוע מספר חברים ותיקים משתפים כיצד הליכה לטיפול סייעה להם מאוד בשלבים מתקדמים של ההחלמה (ובעצם גם הספונסר שלי מטופל אצל איש מקצוע), אך אודה ואתוודה כי בסתר ליבי זה עצבן אותי, או ליתר דיוק גרם לפנימיות שלי להתקשח ולהינעל, תחושה מוכרת לי עד מאוד. אולי זה הכסף הרב, אולי זו ההליכה לבן-אדם ש"מה הוא משחק אותה גם הוא מלא בעיות כרימון, וכל השיטות האלה זה סתם חרטא. שום דבר לא באמת עובד". ואולי עוד כמה דברים.

אתמול הייתה לי התכתבות פרטית עם חבר יקר שנגעה בי, וגרמה לליבי להיפתח לכיוון של הליכה לאיש מקצוע. הארנק עדיין לא ממש נפתח (וגם אם ייפתח, לא יודע אם אמצא בו את הסכומים האלה...), אבל הלב כבר כן.

ואלו הם הדברים מתוך ההתכתבות הנ"ל (הנזכרת לעיל) הנ"ל (הנוגעים לענייננו):

פלוני: עולה מכתיבתך שעיקר הבעיה היא לא הנפילות אלא יותר ההתמודדות עם אשתך.

אני: זה נכון, אבל לא מדויק. כשהגעתי לכאן הנפילות פסקו, אבל אז גיליתי את השורש לנפילות - כל העניינים הרגשיים. זו לא בדיוק ההתמודדות עם אשתי. זה יותר ההתמודדות עם עצמי ועם הרגשות המסובכים שלי במערכות יחסים עם אנשים אחרים. בגלל שאשתי היא הכי קרובה אליי, אז היא הכי סובלת מזה

פלוני: אני מורה, וזה מזכיר לי תלמיד שלי שיש לו הפרעות קשב על רקע רגשי ולא נוירולוגי. אז איך אתה מתמודד עם כל זה?

אני: אתה אומר שבעצם יש לי הפרעת קשב רגשית? אני שואל לא כדי להיפגע, אלא כדי ללמוד איך להתקדם...

פלוני: הרגש משפיע על כל תחומי החיים שלנו, הוא תמיד נוכח וקיים. אם הבנתי אותך נכון הבעיות הרגשיות שלך מובילות לבעיות אחרות. אני לא מחדש לך כלום לדעתי, אך המצב הרגשי המורכב שלך מציף לך בעיות בזוגיות, בהתנהגות, בהתמודדות עם התאווה וכו'.

אני: אתה דווקא כן מחדש. הגדרה באופן אחר היא סוג של חידוש. ויש עוד משהו שכדאי לעשות בעניין חוץ מהצעדים?

פלוני: אני לא מוסמך לייעץ אבל תפנה לספונסר שלך, אולי יש ייעוץ שיכול לעזור לך. אני ממש לא בקיא בזה אבל אתה בעצמך כתבת שיש כאן תסבוך של רגשות, אןלי טיפול בהן יעזור לך.

לקריאת התגובות בפורום לחץ כאן