חבר חדש שאל בפורום:
רציתי לשאול - מה זה אומר "לוותר על התאווה"? ראיתי שהרבה חבר'ה (ותיקים ומנוסים) פה משתמשים בביטוי הזה ואני לא לגמרי מבין מה זה אומר. זאת אומרת, כולנו היינו מוותרים בשמחה על כל ההתמודדות הזו, לא?
החבר 'נתן במתנה' מגיב:
ישנו משל הודי עתיק, שנתקלתי בו בהקשרים אחרים, שיכול להסביר את זה.
על פי רוב, כאשר שתי סירות דייגים שטות בנהר, וסירה אחת נתקעת בשנייה - הדייגים מסתכלים זה לזה בעיניים ומתחילים לצעוק, אבל, אומר החכם ההודי, אם אחת מהסירות ריקה - אז אין על מי לצעוק.
לוותר פירושו להסכים להיות ריק, לשוט בסירה אבל לתת למישהו אחר לנהל את האירוע - ב12 צעדים מדברים על 'למסור לכוח העליון כפי שאתה מבין אותו', זה יכול להיות בהתחלה, לתת לשיטה, לטכניקה, לקבוצה, לטלפון שאני עושה בשביל שיעזרו לי, העיקר להתרוקן מן האגו, מן הניסיון (הנואל) לגייס את עצמי כדי להפסיק. כשהמודעות לתלות שלי בכוח גדול מתחזקת, אני יכול לקרוא לו אלוהים, או רוח העולם או מה שלא תרצה. עבורי, כיהודי מאמין, זהו אבי שבשמיים ובארץ.
זוהי התורה על רגל אחת.
ברמה המעשית יש לתורה זו השלכות רבות - היא מתבטאת בביטוי השגור על אנשי הצעדים מאחד הסיפורים בסוף 'הספר הגדול' (הספר שמציג ומדגים את 12 הצעדים) - 'שום דבר, באופן מוחלט, שום דבר, אינו קורה בעולמו של אלוהים בטעות'.
ההכרה שבסופו של יום, אלוהים זימן לי את הסיטואציה בה אני יושב מול מחשב, וממש מתחשק לי לגעת בעצמי כרגע, והמחשב מזמין, ויש לי רעיון לסרט חדש שונה ואחר ממה שהיה לי קודם, מאפשרת לי, לפתע, לקלוט שהעסק לא בידיים שלי, וממילא לפנות לעזרה. הפניה לעזרה, היא התוצאה המעשית של הוויתור על המאבק. כל עוד אני מנסה 'להגביר יצר טוב על יצר רע', אני משתמש בכל העזרה שיש לי, ברוחניות, בתורה, במעשים הטובים, בספרים על תשובה, בשיחות חיזוק, בכתיבה בפורום, בכל דבר שאני רק יכול, כדי לגרום לעצמי להחליט שאני מפסיק ולעמוד בהחלטה. ברגע שאני מבין שאני לא יכול לעמוד במאבק, מכיוון שאני לא יכול להגן על עצמי מעצמי (והצעד הראשון, הקודם לוויתור, הוא למעשה צעד שממחיש לי באופן הכי ברור שיש שהדחף שלי להתאוות הוא כאן כדי להישאר, ושאין סיבה להניח שמה שלא השתנה 15 שנה, ישתנה בהחלטה, כנה ככל שתהיה, לחזור בתשובה), אז אני מוצא בעצמי את הכוח לעשות את הדברים שידעתי שיעזרו לי אבל קודם לכן לא העזתי - החל מלהתקשר 'לפני', דרך הינזרות מכל מיני מצבים שבהם הסוף ידוע, וכלה בנכונות להיחשף ולחשוף את החולשות שלי בפורום או בטלפון עם אנשים שמבינים על מה אני מדבר.
ההכרה שאיני יכול להיאבק, מאפשרת לי לקבל את המצב איך שהוא, וממילא 'להתנהג בחוסר אונים' - לעשות הרבה מאוד דברים מתישים, מפחידים, מרגיזים וקטנוניים, וגם קשים, כדי לשמור על עצמי נקי.
וכך, הוויתור על המאבק מאפשר לי, לראשונה, לשנות את המכלול, ולא לנסות להשאיר את הכל כמו שהוא, מתוך אמונה נאיבית שהפעם זה יהיה אחרת.
ניסיתי לתאר בקצרה, אך כדרכם של דברים, אני מניח שהשפה שהשתמשתי בה מלאה ביטויים שזוקקים הבהרה, אנא, חבר יקר, שאל, ואם אתה לא מאמין שאני מבין על מה אני מדבר, בבקשה תקרא את הסיפור שלי בסוף ההודעה. גם אני הייתי ש כמוך.
ברמה המעשית, אני ממליץ בחום לקרוא את הפוסטים השונים שיש בחדר 'קולות של החלמה', הדברים שם מוצגים בבהירות יחסית.
לקריאת הדיון המלא בפורום לחץ כאן
