למה כל כך קשה להפסיק?
לכאורה זה היה אמור להיות סיפור הרבה יותר פשוט: אני מתחיל להשתמש בתאווה בגלל שזה עונה לי על צורך מסויים, ובשלב מסויים זה מפריע לי מאוד אז אני מחליט להפסיק וזהו. טוב, אולי זה מידי קל, אז נניח שאחרי ההחלטה להפסיק הייתי עובר תקופה שבה זה לא היה הפסקה מלאה אלא מידי פעם מעידות פה ושם, אבל בסוף השכל גובר על ההרגל הרע, ואנחנו מפסיקים להכאיב לעצמנו.
כמובן, כל מי שהתמודד עם התאווה יודע שזה כמעט אף פעם לא הסיפור, והמציאות היא הפוכה לגמרי. אנחנו רוצים להפסיק אבל לא יכולים. עושים עוד ועוד מאמצים, מגייסים את כל כח הרצון, משתדלים באמת ומתחייבים בשיא הכנות, אבל זה פשוט חזק מאיתנו. זה פשוט קשה עד בלתי אפשרי. כל פעם אנחנו מצליחים לכמה ימים או במקרה הטוב כמה שבועות, אבל אז נופלים שוב ושוב ושוב.
את השאלה הזאת שואלים החוקרים שמנסים להבין את כל סוגי ההתמכרויות, ובראשן את ההתמכרות לסמים, שהיא נחשבת להתמכרות הכי קשה, מסוכנת, נפוצה ומזיקה. מליוני אנשים מכורים לסמים והורסים את חייהם וחיי הסובבים אותם בגלל שהם לא מסוגלים להפסיק לצרוך את הסם אליו התמכרו. הם יפרקו את המשפחה, יגנבו, ישקרו, יהרסו את הגוף ואת הנפש שלהם, הכל בעבור עוד מנת סם אחת. זה לא שהם לא רוצים להפסיק, אלא שהם לא יכולים. זה חזק מהם.
באחד הספרים בנושא (The Addicted Brain) ישנו הסבר מאוד מעניין על עוצמת ההתמכרות לסמים. לפי המחקרים בנושא, כך טוען המחבר, הסמים הקשים כמו קוקאין פועלים על אותן נקודות במוח שמופעלות על ידי התאווה. אתם הבנתם את זה? סמים הם קשים כי הם כמו תאווה!
על מנת שהעולם ימשיך להתקיים, אלוקים יצר בכל אדם דחף טבעי מאוד מאוד חזק לקיום יחסי מין, כי בלי הדחף הזה המין האנושי היה נכחד, כיון שלא היה לו המשכיות. הדחף הזה מתבטא במוח האדם באמצעות הפרשה של דופמין שהוא בעצם התחושה של תענוג, שגורמת לנו לרצות לעשות את זה שוב ושוב, ובאמצעות כך להבטיח את המשך הדורות הבאים. (ישנם דחפים רבים נוספים שאלוקים נטע בנו והם הכרחיים להמשך ההתפתחות שלנו, אבל אף אחד מהם לא ברמה של הדחף לקיים יחסי מין. גם אנשים שלא רואים - יכולים לחיות, וגם אם חושי בני האדם היו פחות מפותחים, לא בהכרח שהיינו נכחדים, בודאי לא באופן מיידי. אבל בלי דחף חזק לקיום יחסים - העולם היה נכחד בתוך דור אחד).
מה שהסמים עושים למוח זה חיקוי של הפעולה הזאת, כאשר חומר מסויים גורם לכמות הדופמין לעלות בצורה דרסטית, בצורה שהמוח לא מכיר מפעולות טבעיות של חיי היום יום. במילים אחרות: לצרוך סמים קשים זה כמו לצפות בפורנו הרבה זמן, כיון ששניהם עושים את אותה פעולה בדיוק (אלא שהמקור הוא התאווה, ואילו הסמים זה רק חיקוי).
אז אם התאווה היא בעצם הפעלה של הטבע הכי בסיסי שאלוקים ברא בנו כדי שנמשיך להתקיים, ואם תאווה היא הפעלה של הטבע הכי חזק שאלוקים נטע בנו כדי שנמשיך להתקיים, אז מובן למה כל כך קשה להפסיק, כיון שההתמכרות היא בעצם סוס טרויאני שדחף הכי בסיסי והכי חזק, ומשתמש בו שוב ושוב ושוב. אחרי שהתרגלנו לכזאת עוצמה של "הנאה", לא נוכל להפסיק בקלות, גם אם אנחנו מאוד רוצים להפסיק, ולכן ההבנה בלבד כמעט תמיד לא תהיה מספקת על מנת לעשות את השינוי הנדרש.
