מה נכנס במקום התאווה?
אחד הדברים שאנחנו נוטים הרבה פעמים להזניח כאשר אנחנו מנסים להתנתק מהרגל בעייתי הוא החלל הריק שזה יוצר, ובעיקר - מה ימלא את המקום הריק בחלל שהתפנה?
החיים שלנו הם סוג של וואקום שלא יכול להישאר ריק, בפרט ככל שהעולם הופך מהיר יותר ותזזיתי יותר. בזמננו קשה עד בלתי אפשרי לשבת ולהירגע סתם ככה בלי לעשות כלום. גם כאשר אנחנו בשעמום ובטלה - זה בדרך כלל מחוברים לסמאטרפון או נותנים לאיזה משהו לרוץ לנו מול העיניים או לפחות כשאיזה תכנית רדיו פועלת ברקע. אפילו כשאנחנו יוצאים לנופש, אנחנו דואגים שיהיה לנו מלאי של הסחות הדעת כדי שלא נשתעמם...
חלק ממה שממלא אותנו זה השימוש בתאווה, וזה תופס הרבה נפח הן מבחינת כמות והן מבחינת איכות. בכמות הכוונה פשוט לזמן שזה דורש. כל סבב של נפילה לוקח מאיתנו הרבה מאוד זמן, ואם אנחנו במצב מסובך שדורש גם שקרים ותחבולות אז זה אפילו יכול לקחת יותר זמן. ובאיכות זה אפילו יותר - הריגוש שזה נותן לנו, העליה החדה במצב הרוח לפני, והנפילה החדה יותר במצב רוח אחרי, ההרגשה שבה אנחנו "נבלעים" בתוך התהליך הזה, כל זה הם תהליכים מאוד חזקים שעוברים עלינו.
כאשר אנחנו מנסים להפסיק את השימוש בתאווה, אנחנו נשארים עם הרבה זמן ריק ביד, ובנוסף לכך החיים יכולים להיות פתאום די משעממים. אין את הריגוש של לפני, אין את הדיכאון של אחרי, ואנחנו נשארים בלי כלום. למי שרק רוצה להפסיק את הנפילות זה יכול להיראות מוזר הזווית הזאת, אבל אם אנחנו לא נותנים את הדעת על מה שהתאווה מספקת לנו - אז אנחנו לא מכניסים שוב דבר אחר במקום, ואם נשאר וואקום - הוא ימשוך אותנו פנימה, במוקדם או במאוחר.
למה שארצה את הנפילות אם זה רק כואב? מאותה סיבה שאנשים צופים בסרט אימה או צונחים ממטוס. הריגוש, גם כשהוא בעיקרו פחד, נותן לנו להרגיש את החיים בעוצמה שבדרך כלל אנחנו לא מרגישים בה. אנחנו אוהבים את ההרגשה של האנדרלין המשתולל בגוף, גם כשהדרך לזה היא באמצעות פחד או אפילו כאב.
ולא, זה לא אומר שעדיף להמשיך ליפול כדי להרגיש בחיים, אלא בדיוק להיפך, שאם רוצים להרגיש בחיים, יש דרכים אחרות הרבה יותר טובות, שלא מצריכות כאב והרס עצמי. אבל זה כן אומר שאנחנו צריכים להיות מודעים לכך שהשימוש בתאווה מספק לנו משהו, ואם אנחנו רוצים להיגמל ממנו - אנחנו צריכים להכניס משהו אחר במקומו. חברים רבים שפגשתי בהחלמה סיפרו שהם מעולם לא ידעו מה הם באמת אוהבים לעשות ושלא היו להם תחביבים. כשהם הגיעו להחלמה, הם למדו על עצמם הרבה דברים כמו מה שהם באמת רוצים לעשות ומה הם אוהבים לעשות עם הזמן שהתפנה להם פתאום.
