מכור או לא מכור? אולי זאת לא השאלה
אחת השאלות שהרבה חברים מתחבטים בה היא "האם אני מכור?". יבוא מישהו וישאל למה זה בכלל משנה, אז נראה שיש לזה קצת השלכות מעשיות, אבל בעיקר זה שאלה של דימוי עצמי. למושג מכור יש משמעות שלילית שנגזרת מהקשר של זה למכורים לסמים או לאלכוהול, ולכן התמונה שעולה בראש בדרך כלל כאשר חושבים על אדם מכור זה חסר בית הזרוק בפינת רחוק ולידו בקבוק אלכוהול חצי ריק.
יש לזה גם משמעות מסויימת מעשית, אבל היא לא מחוייבת המציאות. בדרך כלל מי שמגדיר את עצמו כמכור, זה אומר שהוא יפנה לתכנית מקיפה ותובענית יותר על מנת להחלים, ולעומת זאת מי שרואה את עצמו כאחד שלא מכור אלא רק סובל מנפילות חוזרות ונשנות בתאווה, יסתפק בכלים קלים יותר. בדרך כלל המכורים הם אלו שיילכו לתכנית צעדים או לפסיכולוג, מה שכרוך בחשיפה עצמית ועבודה אישית, ולעומת זאת מי שמגדיר את עצמו כאחד שלא מכור, ינסה להתקין סינון על המחשב, ללכת למסע של תשעים יום וכן הלאה.
הרבה זמן חשבתי שיש דיכטומיה ברורה בין מכור למי שאינו מכור כמו שחור ולבן - או שאתה כאן או שאתה שם. אם את המצליח לא ליפול - אתה לא מכור. אם אתה נופל למרות שאתה לא רוצה - אתה מכור. זה הקל עליי כשהגעתי להחלמה, כי הייתי צריך דברים ברורים ופשוטים, בלי שטח אפור. היה לי קל להודות שאני מכור, וזה היה מאוד מעשי ומועיל כי זה גרם לי להציב את הפעולות של ההחלמה בראש סדר העדיפויות שלי, והתאים לתדמית הפנימית שלי. זה עדיין עוזר לי מאוד לא להיכנס לשאננות רק בגלל שאני נקי ארבע וחצי שנים, או בגלל שאני עובר תקופה טובה שאין לי בה שום מעידות אפילו קלות.
אבל יכול להיות שיש אחרים שתעזור להם דוקא נקודת מבט שונה. אני לא יודע אם יש נקודת מבט "נכונה", ויתכן מאוד ששתי נקודות המבט נכונות, תלוי עבור מי, באיזה מצב ובאיזה זמן. נקודת המבט השניה היא שאין שני מצבים מובחנים שאחד הוא מכור ואחד לא, אלא יש רצף ארוך שבצד האחד נמצא אדם שאין לו בכלל התמודדות ובקצה השני נמצא אדם שההתמודדות שלו היא קשה ביותר והוא מוגדר בלי ספק כמכור. באמצע יש הרבה שלבים שונים שההבדל ביניהם הוא עד כמה האדם נמשך לתאווה, כמה פעמים הוא נפל ונופל, עד כמה הוא רוצה להפסיק, כמה זה מפריע לו בחיים ועד כמה הוא חסר אונים מול התאווה. אפשר לחשוב על זה בתוך קו ארוך שעליו מספרים, כאשר במס' 1 נמצא האדם האדיש לכל הנושא של מין, ובמס' 10 נמצא מכור שחייו נהרסו לחלוטין ולמרות זאת הוא לא מצליח להפסיק. כל מספר ביניהם מייצג מצב ביניים מסויים.
באופן הזה, לא כל מי שלא מצליח להישאר נקי כל החיים הוא נחשב מכור. יכול להיות בן אדם שלא ניסה בכלל להפסיק, או מישהו שניסה אבל אין לו מוטיבציה גדולה להפסיק ואם תהיה לו סיבה טובה מספיק - זה יעזור לו. אדם לא חייב להגדיר את עצמו כמכור כדי לשים את ההחלמה בראש סדר העדיפויות שלו או כדי להחליט שהוא מוכן לצעדים משמעותיים כדי להפסיק את הנפילה. אדם יכול לומר לעצמו שיש לו בעיה עם התאווה במידה בינונית, ומכיון שהוא לא רוצה שמצבו ימשיך להתדרדר, הוא מוכן לעשות כעת את כל מה שנדרש כדי להשתחרר מכך.
כי בשורה התחתונה, בין אם אני מכור ובין אם אני מגדיר את עצמי אחרת, ההגדרה לא משנה את המציאות אלא רק נותנת תווית מסוימת שלא בהכרח אומרת הרבה. לכן, אולי השאלה הנכונה היא לא "האם אני מכור", אלא "מה המצב שלי ומה אני מוכן לעשות כדי שישתפר?"
