מסע לתשעים יום
אתם יודעים, טבלת 90 הימים מאוד משמעותית בשבילי. אני באמת חושב שהיא חשובה מאוד. כשרק הכרתי את GYE והתחלתי להיכנס לטבלה, לא האמנתי שאצליח לשרוד אפילו יומיים רצופים. הייתה כל כך חלש, שקשה להאמין. עברו שנים מאז שבכלל ניסיתי להישאר נקי.
הקיץ יצאתי לחופשה, וחשבתי שאתן לעצמי עוד הזדמנות. כשהפסקתי לעשן, זה התחיל בחופשה של שבועיים, שבה לא עישנתי אפילו סיגריה אחת. אז חשבתי שאם אשרוד את החופשה בלי לצפות בחומרים לא ראויים ובלי להוציא זרע לבטלה, אנצח גם את העניין הזה. ובכן, כעבור ימים ספורים מצאתי את עצמי נדחס לשירותים עם המחשב הנייד, מקלל את עצמי ומאבד אמון בעולם. זה קרה בקיץ האחרון. באמת לא נותרה בי תקווה. הייתי מיואש.
ואז יום אחד מצאתי את אתר "שמור עיניך" בשעה שחיפשתי ברשת עוד אתרים אסורים. האתר הזה הוא מגדלור של תקווה בים של אבדון. אות קטן... ביפ-ביפ-ביפ... קטן וחלש, אבל קיים, מאיר וקורא לנשמות האבודות. אז הלכתי בעקבות האות ונכנסתי לטבלת 90 הימים והיא הפכה להיות מאוד משמעותית בחיי. קראתי הרבה באתר ובפורום, והתחלתי לוותר על התאווה. קודם לכן, הייתי עסוק במחשבות על תאווה כל הזמן: בישיבות בעבודה, באוטובוס, ברחוב, ואפילו בזמן לימוד ותפילה. גם כשהייתי עם אשתי, הייתי מפנטז... ואת כל זה שיניתי למען הטבלה. ידעתי שאם אני רוצה להישאר בטבלה, אני מוכרח להפסיק את התאווה. ולפעמים הייתי צריך לעשות מאמצים אדירים בשביל לעבור עוד יום קשה ולהישאר בטבלה. אבל ככל שנשארתי ועבדתי על ההימנעות מתאווה, הייתי צריך להתאמץ פחות. וגם כשעזבתי את הפורום לזמן מה, עדיין התמדתי ובאתי לעדכן את הטבלה מדי יום. את זה הייתי מוכרח להמשיך. עד כה עברתי שלושה מחזורי נידה, שהיו קשים. עדיין קשה לי יותר בתקופות האלה. אבל אני ממשיך לצעוד, ואני משחרר את התאווה. אני פשוט לא חושב על הנושא. ואם מחשבה כזאת עולה, אני מגרש אותה, אם בעזרת תפילה, בדיחות או כל דבר אחר – אני לא מאפשר לה להישאר ולצמוח ולגדול. ההגעה לראש הטבלה הייתה חלק כל כך גדול מהשינוי בחיי. ראיתי את המספרים מתקדמים והולכים ומתקרבים ל-90 וזה היה כל כך חשוב לי! אז הגעתי ל-76 ויש לי עוד שבועיים עכשיו...
ואז ר' הפיל את הפצצה. למען אחד החברים הנאבקים, הוא הסיר את עצמו מהטבלה ביום ה-76, ונרשם מחדש כנקי 4 ימים, כדי לטפס בחזרה במעלה הטבלה ביחד עם החבר הנאבק. על כך הוא כתב:
אז ככה: הצטרפתי אליך כדי ללוות אותך בקצב שלך, ואנחנו נטפס בטבלה ביחד. בכל יום שאתה תעדכן, גם אני אעדכן – וגם להפך, חס וחלילה. עד שנגיע, ביחד, ל-90 יום. אני באמת באמת רוצה לטפס בחזרה למעלה, אז קדימה. בבקשה, בלי נפילות. כל יום בפני עצמו, חצי יום, אם צריך... כאן... עכשיו...
בהמשך, ר' לקח על עצמו גם להוסיף תרומות ל-GYE על כל שבוע של הצלחה, וגם לצום כדי לבקש מהשם עזרה ותמיכה. הוא כותב:
אני מתפלל שהשם יראה את השומן והדם שאני מאבד בצום כקורבן על המזבח, ובעזרתו יקל עליך להגיע ל-90 יום... מי ייתן שהשם יהיה בעזרנו.
הצמד הזה נמצא כרגע ב-20 יום ביחד! איזו דוגמה יפה לאהבת ישראל! אשריך ישראל, מי כמוך!
