הזיוף הוירטואלי שהורס את הקשרים
כאשר הייתי ילד, היו לעיתים מענגים את השבת בביתנו בשתיית משקה קל בשם "ג'ינג'ר אייל". היה זה משקה בצבע חום בהיר, בטעם מתקתק משולב במרירות קלה. אהבתי באופן יחסי את המשקה הזה, אם כי לא הבנתי את שמו המוזר. באותה העת לא ידעתי מהו ג'ינג'ר (זנגוויל), ובוודאי לא חשבתי שזה עשוי להיות קשור... לד
חלפו שנים, המשקה כבר שנים ארוכות אינו עולה על שולחנם של הוריי, והוא די פרח מזיכרוני. היום, במסגרת האובססיה הקשה שלי לאוכל, הזדמנתי לחנות טבע. רציתי לשתות משהו טעים במיוחד, ולכן סקרתי בקפידה את הבקבוקים הקטנטנים והלא שגרתיים (מדובר במשקאות מיוחדים, שנמצאים בעיקר בחנויות טבע. ואגב, גם גודל הבקבוקים "מיוחד" ולא שגרתי. בדרך כלל המיצים הטבעיים או הטבעיים למחצה הללו, נמכרים בבקבוקים קטנטנים - למחצה לשליש ולרביע מבקבוקים קטנים רגילים, ובמחירים מפולפלים כפל כפליים). אותם בקבוקים שניצבו על מדפי הרשת הלבנים, ניבטו אליי מבעד לחלון הראווה של מקרר השתייה, כל אחד מהם לבוש בקפידה, קורץ מחברו, ומנסה לשווק עצמו.
ואז, ראיתי אותם. צמד בקבוקים הנושא את הכיתוב "ג'ינג'ר אייל" באנגלית. אלו היו היחידים מסוגם במקרר כולו. למעשה, כל אחד מהם נשא תווית שונה. אחד היה בטעם רגיל, ואחד בתוספת רימונים והיביסקוס. למרות המחיר המוגזם באמת (כן, גם השימוש בסוכר קנים טבעי לא מצדיק לדעתי מחיר מופקע שכזה...), החלטתי לבחור בו.
***
"זה הג'ינג'ר אייל המקורי! עם ג'ינג'ר אמיתי", אמר לי המוכר, כאשר הבחין בי ניצב ליד הקופה, אוחז את הבקבוק היקר בידי, "לא כמו הזיוף שמוכרים בחנויות".
הבקבוק היה דומה, בעיצוב ובפקק לבקבוק בירה, ושאלתי בספקנות את המוכר האם יש לו פותחן. המוכר הורה לי לסובב ביד את הפקק, והוא אכן נחלץ בקלילות. לגמתי מן המשקה הקר, וארומה של טעם הכתה בי. זה היה טעים, הרגשתי היטב את מתיקות הרימון וקנה הסוכר, אבל מהר מאוד זה גם נהיה... חריף.
"זה קצת חריף!" ספק אמרתי, ספק שאלתי, ספק קבעתי (ספק כולם גם יחד). "כן", הגיב המוכר, "אבל זה חריף טווווב כזה. אתה מרגיש אותו בבטן". ואכן לא חלף זמן רב עד שהרגשתי אותנו בבטן...
***
לא, לא באתי לשווק כאן את המשקה (אודה ואתוודה, היה קשה לי לגמור את הבקבוק בפעם אחת, במיוחד לאור העובדה שהיו חלקיקי ג'ינג'ר ששוטטו בתחתיתו...). זו גם הסיבה (השנייה) לכך שלא הזכרתי את שם היצרן (הסיבה הראשונה היא שאני פשוט לא זוכר אותו...).
הלגימה מן המשקה העלתה בי מחשבות (כמו כמעט כל דבר שאני עושה, במיוחד מאז שהצטרפתי לתכנית והמחשבה שלי הרפתה קצת מהתאווה), ובהן רציתי לשתף אתכם:
במערכת יחסים "מקורית" יש אהבה אמיתית, יש לה ארומה עשירה ומתיקות ייחודית שאין דומה לה. אלא מאי? במתיקות הזו כרוכה גם חריפות עזה, הנוקבת כל חדרי בטן. בכל מערכת יחסים, טובה ככל שתהא, ישנם רגעים קשים, רגעים שדורשים לקיחת אחריות, רגעים שדורשים חשבון נפש נוקב וחסר פחד (ואיני יודע מה גדול ומשמעותי יותר - הנקיבה חסרת הפשרות, או האומץ חסר הפחד, או שמא שניהם גם יחד).
מה עשתה התעשייה שבראש שלי, ותעשיית המין העניפה שבראש כל חוצות? היא יצרה תחליף. זיוף. כפיל. מערכת יחסים שקרית ווירטואלית, שבה יש טעם דהוי ודלוח, בבואה עלובה של אותה מתיקות. (האמת, שמילים כמו "תחליף", "זיוף" או "כפיל" אינן תואמות כל כך את המציאות, מכיוון שההבדל בין מערכות היחסים כל כך גס ובוטה, שאין באמת מקום לבלבול ביניהן).
יש הרבה (מדי) אנשים שמוכנים להתפשר על איכות טעם החיים שלהם, ובלבד שלא להתמודד עם אותה חריפות נוקבת שנמצאת בדבר האמיתי. הם מעדיפים את התחליף הדלוח - בת זוג (דמיונית, מצולמת, או ממשית) שאפשר רק לקחת ממנה ולא לתת לה, או לכל הפחות לא לתת לה באמת. וכשיש ביקוש גדול, ההיצע גדל בעקבותיו. ואכן, ההיצע הולך ומחמיר בהתמדה בעשורים האחרונים.
נוח להסתתר מאחורי כתיבה על אנשים אחרים. למעשה, כך הייתי אני בעצמי לאורך שנים ארוכות מאוד (ארוכות מדי?), בשנים שלפני הגעתי לתכנית 12 הצעדים. ליתר דיוק, עודני כך במידה רבה גם לאחר ההצטרפות אל התכנית. זה קורה ברגעים רבים מדי של ניתוק וריכוז עצמי.
רק להיום, אני מבקש מאלוקים נכונות לשלם את מחיר החריפות, לקחת את מלוא האחריות על יצירת מערכות יחסים אוהבות באמת עם הסובבים אותי. להיות נוכח שם באמת.
הרי כבר טעמתי וראיתי כמה זה טוב, גם אם החריפות לפעמים קצת צורבת בבטן...
